החניה במקום " הטוב" של בני ישראל
נכתב על ידי izik28, 26/7/2022
בסד
ד"ת לפרשת מסעי התשפ"ב לע"נ אהרון הכהן בן יוכבד זצ"ל
החניה במקום ה"טוב " של בני ישראל -
--------------------------------------------------------
כדי שתבינו על מה אני מדבר הנה הפ"ס שמציין את החניה ה17 של בני ישראל ," לִבְנָה "
" לבנה הוא אתר מקראי, מתחנות נדודי בני ישראל במדבר. שמו מופיע בספר במדבר, פרק ל"ג, פסוקים כ'–כ"א. בני ישראל הגיעו אל ליבנה מרימון פרץ, והמשיכו במסעם לריסה.
בתרגום המיוחס ליונתן תרגם את שם המקום ”לִבְנָא - אֲתַר דִתְחוּמִין לָהּ מַלְבֵּינְתָּא בִּנְיַין“, שפירושו מקום שתחום על ידי אבני בניין"
אנסה להרחיב על מקום מיוחד זה .
בפרשה אנו קוראים על גבולות ארץ ישראל, "הָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב: מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם, וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, (והיה) וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה. וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה.
וּגְבוּל יָם: וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל, זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם.
וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת, וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה.ט וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן, זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן.
וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה. וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן, וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה. וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח, זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב"
גבולות אלו מצומצמים משמעותית מ'גבולות ההבטחה', בצפון לא נזכר נהר פרת, בדרום לא נזכר ים סוף, במזרח לא נזכר נחלת עבר הירדן ובדרום מערב נזכר נחל מצרים במקום נהר מצרים.
על קושי זה עמדו רבים מן המפרשים והחוקרים, ונאמרו בזה שלוש שיטות עיקריות
שיטה א': יש אומרים ש'גבולות ההבטחה' נאמרו לעתיד לבוא.
שיטה ב': ההבדל בין מערכות הגבול נובע מסיבה מציאותית, גבולות ההבטחה מתארים את הארץ כולה הכוללת אזורים מדבריים, כגון חלקו הדרומי של הנגב, מדבר סיני, והמדבר הסורי הנמצא בין רצועת החוף המיושבת לבין נהר הפרת. פרשיית הגבולות במסעי, לעומת זאת, משרטטת את תחום הארץ המיושבת, ללא המדבריות. הסיבה לכך היא שפרשיית מסעי באה להגדיר את השטח שיחולק בנחלה לשבטים, ויתחייב במצוות התלויות בארץ ואין לחלק שטח מדברי כנגד שטח הראוי למגורים. אולם ארץ ישראל עצמה ממשיכה גם מעבר לתחום זה והיא כוללת את כל גבולות ההבטחה,לדעות רבות שטח זה אינו חייב במצוות התלויות בארץ היות שאין זה שטח ראוי לזריעה.
שיטה ג': גבולות 'פרשת מסעי' נאמרו במצוות ירושה לדור הכניסה לארץ, שהיו מעט אנשים, אבל בהמשך בימי דוד ושלמה אז יתרחבו הגבולות ל'גבולות הבטחה ולפי זה היום אין לנו כל עניין בגבולות של פרשת מסעי.
ההבדל בין הפירושים הוא גם בהלכה לגבי שטח הערבה עד אילת. בדעת הסוברים שאינה כלולה בגבולות פרשת מסעי, לשיטה א' – לא חלה עליה מצוות יישוב ארץ ישראל. לשיטה ב' – חלה עליה המצווה, אך לעניין המצוות התלויות בארץ ייתכן ונחשבת לחוץ לארץ. לשיטה ג' – גם לדעה המוציאה את אילת מגבולות מסעי, ריבונות מדינת ישראל כיום על המקום מחילה עליה את חובת המצוות התלויות בארץ".
על ארץ ישראל אנו מברכים בבברכת המזון , " על שהנחלתה לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה"
על ארץ ישראל אומר הרב קוק " , האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עיננו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה היא מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך!"
עם ישראל הלך במדבר 40 שנה כדי להגיע לארץ המובטחת ,על מנת לקיים בה חיים טהורים ושלווים ,ללא מנהגי הגויים ,מה שאנו מצווים להימנע מהם כליל , דורות של ניצולי שואה חלמו על הרגע שכף רגלם תדרוך בארץ , אבי ז"ל נלחם עליה בכלל המלחמות ואף נפצע בה , על ארץ ישראל נאמר
אמרו חז"ל: "אוירא דארץ ישראל מחכים" (האויר של ארץ ישראל מסוגל לחכמה).
החכמה היא למעלה מהבינה - שענינה הבנת השכל והשגתו, אבל החכמה היא למעלה מהשכל, וענינה אמונה - ביטול וענוה, וזהו לשון חכמה - אותיות כח-מה, שהוא כח הביטול שבנשמה,
וזוהי סגולת האויר הטהור של ארץ ישראל, לגלות את כח החכמה שבנפש, ובא לידי ביטוי וגילוי באלו אשר משתדלים ביראה ועבודת ה'.
וזה שכתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה", שהעיניים הם כינוים להמשכת והארת אור החכמה דאצילות, שלכן נקראו חכמים - "עיני העדה".
וחכמה דאצילות ענינה ביטול - "כח מה", וכמו שכתוב בתניא: שאין סוף ברוך הוא הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה.
נמצא שבארץ ישראל מאירה חכמה דאצילות שענינה ביטול לה', וכנ"ל - שגילוי זה נראה ומורגש באלו העובדים את ה' ביראה."
חוכמה זו תלויה במקום חניית בני ישראל " ליבנה " , עליו מפרש תרגום יונתן כאבני בנין , אבני בניין אלו הם גם גשמיים כאבני כל בניין שנבנה וכאבני בנין רוחניים , שהם קיום המצוות של תורתנו הקדושה , כל קיום מצוה היא כאבן בבנין המקדש השלישי , רק אם משלבים את קיום המצוות בבנין אמיתי של לבנים ,או כפי שכתוב בסוף הפרשה על בנות צפחד שרצו לקבל נחלה בארץ , וכך גם פסק הקב"ה , אלא שכידוע התגלה חשש שנחלת שבט אחד בעקבות נישואי הבנות יעבור לשבט אחר ויצור " בלגן".. מה שהביא את הקב"ה לציווי," זה הדבר אשר צוה יהוה לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל ", פסק הדין של משה קבע שהבנות רשאיות רק להנשא "לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם", אולם משה הורה שלבת יש רשות לקבל רק בעל שהוא טוב בעיניה.
בסיפור רות אנו רואים שהיה סדר גאולה, במקביל לסדר ירושה, והקרוב מקבל את הזכות והחובה לגאול. אולם כשם שלמדנו מרבקה שחובה לקבל את הסכמת הכלה, ככתוב: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (ביאור:בראשית כד נז), כך משה מאשר לבת יורשת את הזכות לבחור בעל טוב בעיניה, לפי סדר הגאולה. חוץ מסיפור רות אין לנו דוגמאות שכך היה התהליך, אבל בועז מסביר לרות את זכותה לסרב לגואל ולבחור את הטוב בעיניה, כדבריו: "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב, יִגְאָל" (ביאור:רות ג יג). במשמעות: 'אם הוא ירצה לגאלך בטוב ובכבוד, והוא יהיה טוב בעיניך, אז ורק אז, הוא יגאל.'"
אנו נמצאם כמעט ,ערב ט באב , שהשנה הוא דחוי מפאת קושת השבת ,אנו מתפלליים אלפי שנים לבניין המקדש , למה הוא לא נבנה עדין ? אולי אנו לא רוצים מספיק? או רוצים ולא רוצים , הרי אנו לא ממש יודעים איך יראו חיינו עם המקדש השלישי ..לפי מה שאנו יודעים ברור שטובים מעשיו .. אז מה מעכב? תתפלאו ..השאור שבעסה .. . בגמרא מוסבר," אלכסנדרי (אחד מהחכמים בזמן הגמרא) בתר דמצלי (מתפלל שמונה עשרה) אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם .
רש"י מפרש מהו אותו שאור שבעיסה שמעכב בידינו וגורם לנו לחטא זהו היצר הרע שמעורב בכל תהליך או מעשה בחיינו, כמו שהעיסה צריכה שאור (שזה שמרים טבעיים) כדי לתפוח ולגדול, כך אנו לולא היצר הרע היינו שקטים ועושים את המצוות אבל היצר הרע מתפיח אותנו ומכניס חוסר מנוחה עד שגורם לנו לחטא .
המהרש"א בחידושי אגדות מסביר עומק נוסף- הדרך הראויה לאדם בעבודת המידות זה הדרך האמצעית , המאוזנת, לא להיות קמצן אבל גם לא פזרן , לא קפדן אבל גם לא ותרן אלא הכל במידה ומחושב כפי שראוי לנהוג בכל מצב ומצב, אבל היצר הרע פועל בנו כמו השאור בעיסה וסוחב אותנו לקיצוניות , כמו שבעיסה השאור מתפיח אותה ומגדיל את העיסה ככה במידות שלנו כל מידה היצר מגדיל ומקצין אותה.
ועל זה התפלל אותו חכם ריבונו של עולם אתה יודע שבאמת עומק רצוננו זה דבר אחד בלבד- לעשות רצונך- וזה אנחנו – אלא היצר הרע שנמצא בתוכנו והמלכויות הרשעות שנמצאות מסביבנו גורמים לנו לחוסר איזון ושלווה וממילא לחטא.
תקל מעלינו את שתי הניסיונות הללו ונחזור לעבוד אותך בלבב שלם. התפילה להינצל מיצר הרע למען עבודת השם זה דבר חשוב מאד, הרי הגמרא מעידה שאם הקב"ה לא עוזר ומסייע לאדם להישמר מחטא אין ביכולת האדם לבדו להינצל מחטא, נמצא שהתפילה על זה היא השתדלות שאדם מחויב לעשות כדי להישמר מהחטא ולקיים את המצוות בצורה שלמה."
בהפטרת השבת אנו קוראים את הפ"ס ," כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים",רשי מפרש" , שתים רעות" - אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי עכו"ם שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות
"לחצוב" - לחפור
"אשר לא יכילו" - את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין".
המים משולים לתורה , כאשר הדימוי כאן הוא כבאר שהמים נכנסנים לתוכה ומיד נשפכים ממנה ,ואי אפשר להנות מהם , כך גם עבודת היצר הרע , שמוריד אותך מעבודת ה", ונראה שהוא נותן לך דבר מה ,אך הוא בדיוק כאותה באר שבורה , בל נשכח שיעקב ומשה מצאו את זיווגם על הבאר כמו גם אליעזר עבד אברהם , הזיוג הטוב נמצא ע"י הבאר השלמה ,כיעקב ומשה שעזרו לרועות וכרבקה במעשי החסד
,כדי להימנע מעצת היצר הרע עלינו לא להקל ראש בשום מצווה שהרי היא כאבן בנין ,אך לשלב זאת עם דרך ארץ ,תחשבו רגע איך בונים בנין חדש, הכל צריך להיות מדוייק ומתואם , כל דבר במקום , שאם לא כן הכל קורס והבנין לא נראה ראוי למגורים , כך גם כאן , כדי לבנות את בנין המקדש האחרון עלינו להיות מתואומים איש עם רעהו , בדרך ארץ, בקרוב האחר בקבלתו ולא דחיתו , בראיית הטוב , כאשר זוג נישא הם קורנים מאושר ומשתדלים שיהיה להם טוב אחד עם השני , ברור שאיש מהם לא משולם . אך הם משתדלים שכך היה , שאם לא ,הכל יקרוס, כך גם עלינו לנהוג איש עם רעהו , לאחד
ולקרב ,שאם לא כן המקדש לא יבנה .. הדבר מתאים לתקופת הבחירות , שכידוע לא ניחנת בשפה יפה , מה עוד שהדבר חל בדיוק לאחר החגים , כך שבחגי תשרי נשמע הגגים שונים ולא הכי יפים .. כדי להימנע מזאת עלינו לבנות את אבני התורה , קרי הדבור הטוב והמקרב , ולנהוג לפנים משורת הדין , בדיוק כפי שאנו רוצים שהקב"ה ינהג עמנו בימי אלול הלא רחוקים , אם נהיה אלול כבר עכשיו!! ונקבל את הרמז של דחיית השבת בה חל צום ט באב , ונשלב את אבני הבניין הרוחני עם החומרי בארץ ישראל , ניישב אותה ונפתח אותה ונודה לה" עליה, נזכה לגאולה הקרובה
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
