chiddush logo

שלושת השבועות

נכתב על ידי יניב, 24/7/2022

 

"גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א,ג). 'ד"א, "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" ביומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי, כמד"א (תהלים צא, ו): "מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים"' וכו' (איכ"ר א,כט). זמן שלושת השבועות זהו זמן של צרה, כמו שמביא המדרש שיש להיזהר בימים אלו, ודורש זאת על הפס' באיכה שמדבר על הצרה שבחורבן, כך שנראה שדורש שהזמן הזה הוא שגרם לחורבן בהיותו זמן צרה. מה המיוחד בזמן זה? בפשטות יסוד הרע של הזמן קשור לחטאי בנ"י, שבי"ז חטאו בעגל ונשתברו הלוחות, וב-ט' באב חטאו בחטא המרגלים. כך משמע מהמשנה שמפרטת איזה צרות קרו בימים אלו: 'חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחותבתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ' וכו' (משנה תענית ד,ו). כך מפורש בגמ': '"ויבכו העם בלילה ההוא" אמר רבה אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות' (תענית כט,א). אולם נראה עוד שיש עניין של זמן שהוא שלושה שבועות, שבחורבן עצמו יש עניין של רמז בזמן שכזה, שלכן דווקא שלושה שבועות, כדברי היר' (שמביא שיש מחלוקת מתי היה חורבן בית ראשון [וממילא יוצא שאין זה כתאריך של העגל והמרגלים...], ומוסיף): 'בין כמ"ד בתשעה לחדש בין כמ"ד בי"ז מה ביניהון? כ"א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ"ק. א"ר אבונה סימנא (ירמיהו א) "מקל שקד אני רואה", מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום, כך מים שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מ"ד בט' לחדש – בא' באב חרב הבית, מ"ד בי"ז – בט"ב חרב הבית' (יר' תענית ד,ה). שיש עניין לרמז על שלושה שבועות ביניהם כעין פריחת השקד, כדי לרמז בזה לנבואת ירמיהו שהתנבא בשקד: “ויהי דבר ה' אלי לאמר מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי היטבת לראות כי שקד אני על דברי לעשתו" (ירמיהו א,יא-יב). '"היטבת לראות" – השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי. ומדרש אגדה: השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום, כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית' (רש"י). שבעניין שקד רמז לו שממהר להביא חורבן וזה יהיה כעין זמן פריחת השקד. מה שהתנבא בשקד זה כדי לרמז על שה' שוקד למהר החורבן, אולם נראה שיש בזה עוד רמזים, שאותיות 'שקד' זה אותיות 'קדש', כרמז שה' מיהר להביא את החורבן כדי שבנ"י ישארו בקדושה: 'אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה: דרש מרימר: מאי דכתיב (דניאל ט, יד) "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלקינו"? משום דצדיק ה' אלקינו "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו"? אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת, דכתיב ביה בגלות יכניה (מלכים ב כד, טז) "החרש והמסגר אלף חרש" שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין, מסגר כיון שסוגרין שוב אינן פותחין, וכמה? אלף. עולא אמר: שהקדים שתי שנים (דברים ד, כה) ל"ונושנתם"' (גיטין פח,א). הרי ששקידת ה' למהר את החורבן זה לטובת בנ"י, בגילוי של קדושה; שיפגשו עם הת"ח הגדולים שבבבל (דעת מרימר), או כדי שלא יגיעו לאבדון בשל משך הזמן שיחטאו עד שיגזר עליהם כיליון (דעת עולא). אולי בכוונה נרמז בשקד, שלכאורה מה יש לשקוד כדי להביא חורבן, הרי כל החיות היא מה', כך שבהסתר פנים קטן מיד בא החורבן, אז מה ההדגשה של השקידה בזה? אלא שהחורבן הוא לא סתם חורבן, אלא הוא השורש להתעלות ותיקון, ובכך יסוד לגאולה השלמה בקדושה ראויה (כמובא ביר' ברכות ב,ד. ראה ל'זמן הזה' תמוז-אב 'התעניות יהפכו לימים טובים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), לכן ה' שוקד על כך שזה יהיה שורש לגאולה, לכן מובן שניתן דווקא דבר שמתגלה בו צמיחה, כיון שהמשיח נרמז בצמח, כגון: “הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ" (ירמיהו כג,ה); לכן ניתן זמן דווקא בשקד כרמז לצמיחה; וזה הפורח הכי מהר כרמז שממהר לעשות זאת. אולי גם זה בשלושה שבועות, כעין רמז שה' לא מחליפנו אע"פ שמביא עלינו חורבן; לכן זהו שלוש כעין רמז לשלושה חודשים שהאשה מחכה כדי להבדיל בין בעלה הקודם לבעלה החדש כדי לדעת של מי הוולד, שכאן זהו שלושה שבועות ולא חודשים כרמז שאנו עדיין "בנים" של ה' – "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד,א) ולא שח"ו החליפנו. אולי גם רומז למטה אהרן שפרח שקדים: “ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים" (במדבר יז,כג) שבזה הוכח לכל שאהרן הוא שנבחר לכהונה. לכן גם כשבא החורבן ה' רמז בעניין שקד כרמז שאנו מוכים בשל שבא לישרנו כדי שנהיה כיעודנו ככהני ה' בעולם: “ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ה-ו). נראה שבכך גם רמז למשיח כמו שאמרנו קודם, שהמטה שפרח סופו להתגלות ביד המשיח: 'ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק ונגנז, ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו, שנאמר (תהלים קי, ב): "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ"' (במדבר רבה יח,כג). שנזכה לביאת המשיח בקרוב ממש, אמן.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה