"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם" וגו' (במדבר לג,א-ב). '"אלה מסעי" משל למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום א' לרפאותו. כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר "אלה מסעי"' (במדבר רבה כג,ג). '"אלה מסעי" – למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלי' ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם י"ד שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה שמשם נשתלחו המרגלים, שנא' (במדבר יב) "ואחר נסעו העם מחצרות" וגו', (שם יג) "שלח לך אנשים" וגו', וכאן הוא אומר "ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה", למדת שהיא במדבר פארן, ועוד הוצא משם ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זה מיסודו של רבי משה הדרשן. ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו: כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך וכו'' (רש"י). המ"ר (וכן בתנחומא) מביא משל למלך שהלך בשביל רפואת את בנו, ומסיים 'מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני', כך שזה לא דומה למלך שהלך עם בנו לרפואתו? וכן קשה דברי המדרש כי לא בכל המקומות שמופיעים כאן במסעותיהם הכעיסו את ה'? בפשטות י"ל שהמלך הלך עם בנו לרפואתו וסבל יחד אתו, כמו שאומר 'כאן ישננו, כאן הוקרנו' וכו' (וגם כשכאב הראש לבן זה היה קשה לאב לראותו בצערו), שהמלך לא היה בביתו ולכן היה חוסר נוחות למלך, וכך גם בנ"י גרמו שיהיו במדבר, וה' היה אתנו ולכן זה כעין שגרמנו צער לה' כל הזמן ההוא, שכל הזמן היה נזכר חטא המרגלים, וכן ה' לא היה בא"י כראוי, במקומו הראוי לשכינתו בעולם, ולכן היה כעס. אולם אולי בדוחק יש לקרוא זאת: 'מנה להם כל המקומות', שזה היכן היו במדבר, שבזה רואים את הדאגה של ה' לנו, כמו שאומר המ"ר (שם,א): ' ... כל אותן מ' שנה שעשיתם במדבר לא הנחתי אתכם לברוח אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם, ולא עוד אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם, שנאמר (דברים ח, טו): "נחש שרף ועקרב" ולא הנחתי אותם להזיק אתכם. לכך אמר הקב"ה למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם, מנין? ממה שקרינו בענין "אלה מסעי"'. במסעות ה' עשה לנו ניסים גדולים, גם מצד ההגנה מצרות וגם מצד הניסים שנתן לנו מן באר וענני כבוד, שבלעדיהם לא יכולנו להתקיים. על זה מוסיף המדרש (=שצריך להיות פסיק לפני 'היכן') 'היכן הכעיסוני' שימנה גם את אותם מקומות שהכעיסו את ה', שבזה ידגיש להם שאע"פ שהכעיסו שם את ה', בכ"ז עדיין ה' שמר עליהם והגן עליהם שבזה מתגלה אהבתו אותנו כאהבת אב את בנו, כמו המלך עם בנו, שאע"פ שהבן גורם צרה לאביו (שגורם לו להיות בקור ובדרכים) בכ"ז אביו אוהבו. בזה מתגלה "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד,א). 'לכדתניא: "בנים אתם לה' אלקיכם" ... רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים' וכו' (קידושין לו,א). '(יהושע ז, יא) "חטא ישראל" אמר רבי אבא בר זבדא: אע"פ שחטא, ישראל הוא. אמר ר' אבא: היינו דאמרי אינשי: אסא דקאי ביני חילפי, אסא שמיה ואסא קרו ליה' (סנהדרין מד,א). לכן זה גם קשור לדרשת ר"מ הדרשן, שבמסעות מוכח שה' לא הענישנו כ"ך, שאע"פ שהיה מגיע לנו עונש בכ"ז ה' ריחם עלינו. לפני הגזרה נסעו י"ד מסעות, ולאחר הגזרה נסעו כ"ח מסעות, וסה"כ מ"ב מסעות. סך כל המסעות מברר שכל המסעות היו כדי שהתורה תיספג בנו: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א). שזה קשור לא"י, שכיון שחטאו הוכח שאינם דבקים כראוי בתורה, שהרי התורה במהותה קשורה לא"י (שחיוב התורה במהותו זה דווקא בא"י, כמובא בספרי פרשת "עקב", סימן מג), כך שלא היו מתנגדים לישיבת א"י אילו היו מחוברים לתורה בשלמות. אילו היו מחוברים בשלמות אז היו גם ממשיכים להידבק בתורה בארץ, אולם כיון שאינם כך, אז בכניסתם לארץ יזנחו לגמרי את התורה. לכן במסעות היה עניין של דבקות בתורה, שכך העונש על חטא המרגלים התגלה בצורה זו של עונש גלות במדבר. לכן נסעו מ"ב מסעות כרמז לתורה "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" וגו' (דברים ו,ז), כרומז ששיננו את התורה, ודיברו בה "בם" מסעות, כדי שיהיו למדים תורה "בשבתך בביתך" בא"י, שזה היה ע"י שלמדו תורה במדבר "ובלכתך בדרך". התורה התחילה בבראשית בשביל נחלתנו את א"י: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"' (רש"י; בראשית א,א). שבא לומר כהתחלה שא"י שייכת לנו, כיון שכיבוש ונחלת הארץ זה דבר יסודי בקשרנו לתורה (שהתורה קשורה לא"י, שכאן מקומה [ספרי שם]), ולכן בזה פותחת התורה כיסוד לגילוי התורה לנו. לכן נראה שגם כאן במסעות שקשור לתורה שבנו (שתיספג בנו) ולנחלת הארץ (עונש על שחטאו במרגלים), זה בא לידי גילוי בתוספת של כ"ח מסעות, כרמז ל"כח מעשיו הגיד לעמו" וגו'. לפני שחטאו נסעו י"ד מסעות, כרמז ל-יד, שאנו מייצגים את ה' בעולם, ופועלים לקדש את העולם לשכינת ה', ולכן אנו כעין ידו הארוכה של ה', ובפרט שהגויים ראו בנו את נציגי ה', ע"י שה' מתגלה בנו דרך כוחו (וכן מתגלה גם בכוחנו), שזה היה יסוד לכיבוש הארץ בקלות (אם היו נלחמים כשהגיעו כשיצאו ממצרים), כמו שאפילו לאחר ארבעים שנה עדיין פחדו מיד ה' שמתגלה בנו (שזכרו את קריעת הים), כמו שאומרת רחב: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם. ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב,ט-יא). לכן ההגעה לכיבוש הארץ, שהיא דבר קדוש ועליון ויסודי בתורה, התגלה בי"ד מסעות, כרמז שיד ה' מתגלה בנו וקשורה לכיבוש הארץ, שזהו עניינה של א"י לגלות דרך התורה את ה' בעולם עד תיקונו השלם. כל זה קשור בהיותנו "בנים" לה', שלכן אנו הם אלו שמקדשים את העולם לה'.