חז"ל - הפרטי בלא צירוף הכלל, אינו תכליתי כלל
"הוּא הָיָה
אוֹמֵר, כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה
הֵימֶנּוּ. וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ
הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ" (אבות ג, י)
רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אומר לנו - שאנחנו צריכים להיות
ערניים לסביבה שלנו, לא להיות סגורים בתוך עצמנו. להפוך אותנו לאנשים שאין בהם
אטימות, אנשים שלא חיים רק את עצמם במובן הקטנוני. אלא אנשים שיש בהם אכפתיות
כללית וערבות הדדית. לצאת מהעיסוק רק בעצמנו, ולהיות ערניים ורגישים למצוקות של
האנשים שמסביבנו.
מבאר הרב שמעון שקופ, מחבר הספר "שערי יושר", שמטרת חייו
של האדם תהיה למען הזולת: "כל מה שברא ויצר, היה רצונו יתברך, רק להיטיב
עם הנבראים. כן רצונו יתברך שנהלך בדרכיו כאמור: 'והלכת בדרכיו' היינו שנהיה אנחנו
בחירי יצוריו, מגמתנו תמיד, להקדיש כוחותינו הגופניים והרוחניים לטובת הרבים כפי
ערכנו... כל יסוד ושורש מגמת תכלית חיינו, שיהיו כל עבודתנו ועמלנו תמיד
מוקדשים לטובת הכלל, שלא נשתמש בשום מעשה ותנועה, הנאה ותענוג שלא יהיה בזה איזה
ענין לטובת זולתנו".
כתב "משך חכמה": "כי אין ה' מייחד שמו על הפרטי,
כי הפרטי בלא צירוף הכלל, אינו תכליתי כלל" - אין בישראל מציאות של שכינה
מנותקת מהכלל. לימוד תורה וקיום מצוות, הנעשים באופן אישי במנותק מהכלל, אינם
מביאים לקדושה, וכן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק ג, יא): "הפורש מדרכי
צבור אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא
נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן -
אין לו חלק לעולם הבא".
רבי יוסף פצנובסקי בספרו "פרדס יוסף" היה דורש על הפסוק (שמות
כז, כ-כא):
"לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת" - בלבו של כל יהודי צריך לדלוק "נֵר
תָּמִיד" - נר אלוקים. אבל נר זה אינו צריך להתנוסס רק "בְּאֹהֶל
מוֹעֵד" - בבית הכנסת ובבית המדרש - אלא גם "מִחוּץ לַפָּרֹכֶת"
- ברחובות, במקומות העבודה, ובכל שאר המקומות שבהם נרקמים יחסים וקשרים בין אדם
לחבירו.
רבי יצחק מוולוז'ין, בנו של רבי חיים מוולוז'ין, כותב בהקדמתו לספר
"נפש החיים" של אביו: "וכה היה דיבורו אלי תמיד: שזה כל האדם לא
לעצמו נברא, רק להועיל לאחרים ככל אשר ימצא בכוחו לעשות", והוסיף בנו
שהיה אביו רגיל להוכיחו אם ראה שאינו משתתף בצערו של אחר, כי בלא זה: "למה
לו חיים".
רבי משה מקוברין ע"ה היה אומר: "כשעובר עלי יום שבו
איני עושה טובה כל שהיא ליהודי – יום זה אבוד, משום שהוא אינו נחשב בעיניי כלל".
הרב
מרדכי גרינברג, מהאתר: "ישיבת כרם ביבנה" - https://www.kby.org/hebrew/
הרב כרמיאל כהן, מהאתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה
אדומים" - www.ybm.org.il
הרב
גור גלון, מהאתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219
