אבן מאסו הבונים...
נכתב על ידי DL2000, 14/3/2013
בס"ד
היה זה בתחילת תקופת כהונתו
של רבי שמואל אליעזר
איידל'ס, המכונה המהרש"א
הקדוש. תכונה נרגשת נראתה ברובע
היהודי באוסטריה, שהעידה על מאורע
חשוב המתקיים. חגיגת הנחת אבן
הפינה לבית-הכנסת החדש!
הקהל החליטו פה אחד להעניק למרא
דאתרא את הנחת האבן הפינה. אלא
שלפתע נשמע קולו של אחד מעשירי
העיר: "נכבדי, הקשיבו לעצתי, הרי לשם
השלמת בניית בית ה', דרוש וחסר עדיין
הון עתק, מוטב אם כן, שתמכרו את
הנחת האבן למרבה במחיר!"
רחש לחש עבר בין הפרנסים, וכעבור
רגעים אחדים הכריעו כי הצדק עם
הדובר. הגבאי פתח במכירה, ועשירי
אוסטריה החלו מתחרים ביניהם על
קניית הכיבוד להנחת האבן. ופתאום
התנשא שוב קולו של אותו עשיר, זה
שמתחילה הגיש את ההצעה: "הריני
מנדב שק מלא בדינרי זהב!"
נשימת הכל נעתקה; מדובר היה בסכום
אגדי, שאיש מנגידי העיר לא יכול היה
להתחרות עמו. אולם אז שב העשיר
והפתיע: "הנני מכבד בהנחת אבן הפינה
את מורנו המרא דאתרא".
לאחר שהסתיימה השמחה, פנה
המהרש"א אל הגביר: "במה אגמול לך
על נדיבות ליבך?בקש את שבלבבך!"
אותות התרגשות ניכרו על פני העשיר,
והוא נענה ללא היסוס: "חפץ אני
שתבטיחו לי שאזכה בבן גדול בתורה
כמוכם".
התכנס הרב בהרהוריו, וככלות שעה קלה
בה שקוע היה בשרעפיו, נשמע קולו:
"בקשה גדולה שאלת, בני. דע כי היא לא
תוכל להתממש, אלא רק בתנאים אלו:
לאחר שזוגתך תפקד בזרע של קיימא,
עליך להסתלק מן העולם". העשיר דרוך
כולו לדברי המהרש"א, היטה אוזנו
והמשיך להאזין, "ואחרי לידת בנכם,
תיפטר גם זוגתך"…
אמונתו של העשיר בגדולת המהרש"א,
היתה ללא סייג, והוא הכריז על אתר:
"מסכים אנכי לתנאי!" אולם הרב טרם
נתן לו את הבטחתו: "מה באשר להסכמת
אשתך, מנין לך שתיאות לשלם על הילד
במחיר חייה? עליך לקבל את רשותה"
לא התמהמה הגביר, רץ וסיפר לאשתו
את דבר הרב, וגם היא, שצדקת ובעלת
אמונה תמימה הייתה, נתנה את
הסכמתה לתנאי. התפעל המהרש"א
מגדולת נפשם והבטיחם: "עתידים אתם
לזכות לבן גדול בתורה כמוני, ואני אגדלו
ואלמדו תורה!"
דברי המהרש"א התקיימו אחד לאחד.
לאחר זמן קצר נפקדה האישה, ומיד
אחר כך שבק העשיר חיים. ולאחר לידתה
את בנה נפטרה גם היא לעולמה. נותר
התינוק יתום ללא אב ואם.
היתום הקטן גדל בביתו של רבי שמואל
אליעזר, שהשגיח עליו בעיניו הפקוחות
ולימדו תורה, אם כי איש לא ראה בו
גדלות מיוחדת.
שנים רבות חלפו מאז, וכשהגיע שעת
פטירתו של המהרש"א, הורה לפרנסי
העיר למנות את בן טיפוחיו לרב תחתיו.
מספר שבועות מיום התמנות הרב
החדש שמו אנשי העיר לב למנהגו יוצא
הדופן: הרב החדש אינו משתתף בשום
לוויה המתקיימת באוסטריה!
הם נאלצו להשלים עם עובדא זו, אך
כשבאחד הימים נפטר אחד מגדולי
הגבירים, וגם מהלוויתו נעדר הרב, לא
יכלו ראשי הקהל להבליג יותר; הם שלחו
שליח אל הרב לאמור: "באם אינכם
מגיעים ללוויה – עליכם לוותר על משרת
הרבנות!" כששמע הרב את דברי השליח,
נענה: "אכן, אבוא להשתתף בלוויה".
המלווים צעדו עם המיטה, והנה רואים
הם את רב העיר קרב ובא. הוא ניגש אל
המיטה, העביר ידו מעליה, ולפתע אחזה
תדהמה במלווים: לא גופת נפטר שכבה
על המיטה, כי אם קורת עץ רחבה!- – -
"הביטו גם ראו, היאך נראים פני המת",
נשא הרב קולו בתוכחה, "המזיקים חטפו
את הנפטר שלכם, ואתם חפצים כי אבוא
ללוותו?!"
הדיבור נעתק מפיות האנשים; מרוב
בהלה נאלמה לשונם. תוך כדי כך,
העביר הרב שוב את ידו על המיטה,
ולהפתעתם נראתה שוב גופת הנפטר
עליה, כבתחילה!
תושבי העיר לא יכלו שלא להיזכר
במאורע הפלאי שהתרחש זמן קצר
קודם לכן, לאחר פטירת המהרש"א,
כשבמהלך לווייתו התיישב המהרש"א
הקדוש על מיטתו, החל מדפדף בספרו,
והביא לשקיעת הכנסייה הטמאה, שבין
כתליה המירו יהודים רבים את דתם .
סיפור שלא נשכח מזיכרונם ולא יישכח
לעד...
או אז הבינו כי דבר אחד מדברי רבי
שמואל אליעזר לא שב ריקם; אכן, גדול
משכמו ומעלה הוא הרב החדש, וכוחו
עצום, אלא שהיטיב להסתיר עצמו מעיני
הבריות.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
