"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח לה'. בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו" וגו' (במדבר ט,ט-יא). 'משרשי המצוה: לפי שמצות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחידוש העולם, כי אז בעת ההיא עשה עמנו הא'ל ברוך הוא נסים ונפלאות גדולות ושינה טבע העולם לעיני עמים רבים, וראו כל עמי הארץ כי השגחתו ויכלתו בתחתונים, ואז בעת ההיא האמינו הכל, ויאמינו כל הבאים אחריהם לעולם באמת, שהוא ברוך הוא ברא העולם יש מאין בעת שרצה, והוא העת הידוע, ואף על פי שבריאת היש מן האין הוא דבר נמנע מדרך הטבע, כי כמו כן נמנע לבקוע מצולות ים עד עבור בתוכו עם כבד ביבשה וישובו למקומן, ולהחיות עם גדול ורב ארבעים שנה מלחם היורד מן השמים יום יום, ויתר האותות והמופתים שעשה לנו בעת ההיא שכולן נתחדשו בהפך הטבעים. וענין חידוש העולם הוא העמוד החזק באמונתנו ובתורתנו, כי למאמיני הקדמות אין תורה וחלק לעולם הבא עם ישראל, ידוע הדבר, אין להאריך במפורסם. על כן היה מרצונו ברוך הוא לזכות במצוה זו הנכבדת כל איש מישראל ואל יעכבהו אונס וריחוק מקום מעשותה, כי אם יקרהו עון שנאנס בחדש הראשון ולא זכה בה עם הקודמין יעשה אותה בחדש השני' וכו' (החינוך, מצוה שפ). אולי אפשר עוד שבקרבן פסח במצרים היה בולט ההתבדלות מע"ז וההליכה אחר ה' (אף בסכנה מהמצרים, ששחטו את אלוהיהם) שזהו יסוד חשוב לכל הקשר לה'. לכן בשל מעלה גדולה זו של ביטול ע"ז וההליכה אחר ה' אף במסירות נפש, ראוי שלא ימנע מאף יהודי לקיים קרבן פסח, ולכן ניתן פסח שני. (אמנם גם שאר מצות הם גם כביטול לע"ז, כמו שמביא הרמב"ם במורה נבוכים, אולם בפסח זה ממש עשיה ישירה וברורה נגד הע"ז, להבדיל משאר מצוות שזהו תוכנם שפועל כנגד הע"ז, אבל לא שנעשה ממש מעשה ישיר וגלוי לביטול ע"ז). אולי גם אפשר מהצד המעשי, שכשה' פסח במצרים בנ"י היו טמאים, ואף מי שלא יכל לעשות את הפסח כגון שהיה בשבי המצרי (שלא היה בביתו בגושן אלא כביכול בדרך רחוקה משם) בכ"ז ה' הצילו. לכן כנגד זה עושים גם בקרבן פסח לדורות גילוי שגם כשטמאים וגם כשהיו בדרך רחוקה ולא יכלו לעשות את הפסח בכ"ז עדיין יש לו קשר לקרבן פסח שזהו פסח שני (אולי לכן בתורה נאמר טמא ובדרך רחוקה, אע"פ שלהלכה זה לכל מי ששגג או נאנס [רמב"ם הל' קרבן פסח, ה], כיון שזה מה שהיה במקור, בשורש, בפסח מצרים כמו שאמרנו, לכן זה נאמר וממנו גם נמשך לכל שאר השוגגים והאנוסים כעין כמותם שהיו אנוסים או שוגגים). [בדומה, בשבועות כולם היו במתן תורה ונזרק עליהם דם הברית, ואם היה קורה שמישהו לא היה שם (אלא רחוק משם) לא היה מתקדש לקבל את התורה, וכן הצטוו לפרוש מהאשה כדי להיות טהורים במתן תורה. בסוכות בנ"י היו בענני כבוד, אולם מי שחטא שהתרחק מהקדושה היה מוצא מענני הכבוד (שזהו כעין טמא שמתרחק מהקדושה, וכן כעין דרך רחוקה שלא במקומו במחנה בענני הכבוד). לעומת זאת במצרים בפסח גם מי שהיה שקוע בטומאה – במ"ט שערי טומאה וגם מי שלא היה בביתו לעשות את הפסח, בכ"ז ה' פסח עליו והצילו, ולכן כנגד זה מקריב קרבן פסח גם כשמתגלה טומאה או בדרך רחוקה (וכן שאר שגגות ואונסים כהמשך מזה), שזה ע"י שניתן לו מועד נוסף – פסח שני]. עוד אפשר שבפסח בנ"י היו במ"ט שערי טומאה והיו נראים כמו המצרים, ובכ"ז ה' פסח עליהם בהכותו את מצרים, שזה מכריז על סגולת ישראל הפנימית – ההבדל המהותי שיש ביננו לאומות. לכן להבדיל מחגים אחרים שכנגד דברים גדולים שנעשו לנו (במתן תורה או בסוכות במדבר), שבהם אין דגש שלם גלוי וחזק על הסגולה (שאף שוודאי שקבלת התורה זה בשל מהותנו – סגולתנו שלכן אנו ראויים לתורה, אולם בכ"ז במתן תורה קיבלו על עצמם את התורה ונעשה עמם ברית, שכבר היו דבקים בה' שנטהרו מטומאת מצרים; וכן בסוכות הלכנו אחר ה' במדבר. אבל במצרים היינו שקועים לגמרי במ"ט שערי טומאה, ולכן אע"פ שלקחו והקריבו את הפסח בכ"ז זה לא היה מספיק כדי שיוכו בכורי מצרים ובכורות ישראל ינצלו, אלא היה בפסיחת ה' ביטוי גלוי לסגולה המהותית הקדושה שלנו שבה אנו מובדלים ממצרים) בפסח מודגש הסגולה הפנימית, ולכן גם כשמישהו לא עשה קרבן פסח בשל הצד החיצוני (שגגה או אונס), עדיין ראוי מהצד הפנימי, ולכן זה פורץ ומתגלה שניתן לו עוד הזדמנות לגלות בחיצוני – להקריב קרבן פסח בפסח שני. עוד נראה שבפסח ה' פסח על בתי ישראל שנעשו שם קרבנות פסח, כך שהיה ביטוי של הפרטים בישראל, לעומת זאת בשבועות מתן תורה היה לכלל ישראל יחד, וכן בסוכות זה היה ענני כבוד לכל בנ"י יחד. לכן בהם זה חג לכולם יחד, וממילא מי שלא חג בזמן הפסיד, כי אין גילוי ליחידים; לעומת זאת בפסח כיון שיש גילוי ליחידים שבישראל אז אם לא חג עדיין מתחשבים בו ולכן ניתן לו פסח נוסף (אמנם לא בדיק כמו פסח ראשון, שאינו שבוע ואין איסור חמץ וכו', כיון שהחג הכללי הוא של כולם, אלא שניתן גם גילוי ליחיד, ולכן ניתן לו קרבן פסח בפסח שני). (לכן גם קרבן פסח נאכל לישראל בחבורות, שגילוי החג מתגלה אצל הפרטים; לעומת קרבנות שאר החגים שאין קרבן חג שנאכל לפרטים, אלא יש קרבן חגיגה כביטוי לקשר שלך עם החג של כלל ישראל שאתה שותף כחלק מכלל ישראל [כעין אגב לחג הכללי], אבל זה לא משהו שמתגלה מקשר למהות החג עצמו במהותו כקרבן פסח שהוא יחודי לחג פסח מצד מהותו שה' פסח במצרים בחג פסח). אולי בנוסף, פסח זה כנגד כלל יציאת מצרים, ולכן כולל את כל המכות. ממילא לכן יש בו חשיבות גדולה כיון שבמכות מצרים התגלו יסודות האמונה בישראל, שיש ה' ושהוא משגיח ופועל בעולם ובעל כל הכוחות (כמו שמביא האברבנאל). לכן בשל מעלה גדולה וחשובה זו ניתן גם למי שהיה שוגג או אנוס להתחבר לגילויים אלו בקרבן פסח בפסח שני.