דרך ארץ קדמה לתורה

------------------------------------.

 אחת החידות היותר מופלאות בתורת ישראל 

 הנה עניין התקופה שבין חג החירות לחג מתן תורה

 ואשר במרכזה ספירת העומר. ספירת השבועות והימים 

 שבין פסח לשבועות וכן הקרבת העומר

 בתחילתה של התקופה 

 והקרבת הלחם בסופה.

הנה אם כן, לפניננו תקופת מסע המלווה בספירה

 של שבע שבועות דווקא  ועד לחג שבועות.

 חג של אותן השבועות .

 שהחג איננו רק חג של מתן תורה .

אלא בפירוש כשמו של החג .

חג של אותם השבועות  - שבע במספר.

 שאין אדם מוכשר לקבל את התורה ללא 

 הכשרה מיוחדת זו המצויה בלב הספירה

מדובר במסע מופלא ללחם ותנופתו כמנחה לה'.

 התכלית לפני קבלת התורה לאלף את האדם .

 לעבוד את האדמה - את ארץ ישראל.

[וקצרתם את קצירה]

  להוציא ממנה לחם . לחם מן הארץ 

ולקיים בזיעת אפך תאכל לחם. 

מתחילים מההתחלה בתנופת העומר 

ועד שהספירה מכשירה גם את הלחם 

 החמץ לתנופה.

 משל ביקשה התורה לחקוק חוק יסוד

 עוד בטרם מתן תורה .

כי על האדם קודם קבלת התורה ולימודה 

מוטלת עליו החובה לקיים חובתו לארץ ולעצמו 

  לעמול לפרנסתו  לקיים בזיעת אפך תאכל לחם

 וכן גם לחונן את עפרה ואבניה של ארץ ישראל .

 לקיים גם שדרך ארץ קדמה לתורה

 אם כן, יסוד מוסד של החירות היא קודם לכל 

 לעמול לפרנסה וכן לעובדה ולשומרה של הארץ והבריאה

 והנה מגלה לנו התורה סוד כמוס  שכשאדם מבין תכלית זו

 ומכוון בספירה להשלים שבע שבועות .

 משל להפנים ולהטמיע בנפשו של האדם 

שבע פעמים של בריאת העולם.

 לשכלל יכולותיו לכלל קיום :"אשר ברא לעשות" 

 כי אז הוא מגיע למעמד הראוי והאופטימלי

 לקבל את התורה.

 דהיינו : 

לקיים גם דרך ארץ ודווקא לפני התורה.

 ובמילים ברורות יותר : בארץ ישראל לא די

 באוהל של תלמוד.

 צריך גם שדה של עמל - להוציא לחם מן הארץ

 והקרבתו של הלחם בתנופה לה'.

 [תנו פה לאדם]בארץ

 משל אומר הקב"ה שהקרבת המנחה של הלחם ותנופתה

 עדיפה בעיניו עשרת מונים מכל קורבן אחר של בהמה.

 שאלה הקורבנות אך נספחים להקרבת ותנופת הלחם 

 וכך רק מנחת הלחם אותה המושגת בזיעת אפיים 

 נוסקת כראוייה יותר לשמיים.

 וכיצד  ? בהאכלת בני אדם רעבים.

 שאם אין קמח של עמל .

 שום שקידה של לימוד לא מועיל.

משה אהרון