"חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם” (יהושע ז,יא). '"חטא ישראל" אמר רבי אבא בר זבדא: אע"פ שחטא, ישראל הוא. אמר ר' אבא: היינו דאמרי אינשי: אסא דקאי ביני חילפי, אסא שמיה ואסא קרו ליה. (יהושע ז, יא) "וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם גם לקחו מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם" אמר ר' אילעא משום ר' יהודה בר מספרתא: מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה, שנאמר חמשה "גם"' (סנהדרין מד,א). הגמ' הביא את דברי ריב"מ, לא רק משום שזה נדרש על הפס' שעליו דייק ראב"ז, אלא שיש בזה תוספת לדבריו. ראב"ז אומר שאע"פ שישראל חוטאים עדיין נקראים ישראל, באה דרשת ריב"מ שהחטא כאן הוא שעבר על כל התורה, ומזה יוצא הוספה, שלא רק כשחוטאים בדבר אחד, אלא אפילו כשעוברים על כל התורה בכ"ז עדיין נחשבים ישראל. מניין שעבר עכן על כל התורה, רק בגלל דרשה? ובכלל אין אדם שיכול לעבור על כל התורה, שהרי יש עברות ומצוות שלא שייכות בו בכלל? גם בפשט חטא בכך שלקח מהחרם, ולא שעבר על כל התורה? אלא צ"ל שחטאו בחרם זה כמו שעבר על כל התורה, וכך מובא במדרש: 'למה כתיב כאן "גם" חמש פעמים? ללמדך, שכל העובר על החרם כעובר על חמשה חומשי תורה' (תנחומא "וישב" סימן ב). הרי שהכוונה שעבר על החרם, והעובר על חרם זהו כעין שעובר על כל התורה. אבל מדוע? אולי כיון שהחרם הוא העברת דבר לה', אז במקרה שאדם עובר על החרם הוא מראה בזה שיש כביכול ניתוק מהעולם לה', שלכן כעין אי אפשר שיהיה דבר שעובר לחזקת ה' בעולם; ממילא אם יש נתק בין ה' לעולם ח"ו אז גם לא שייך מצוות שה' יצווה לעשות בארץ, כיון שהוא מנותק מהנעשה בעולם, כך שאין שום גילוי לה' ח"ו, וממילא לא שייך לצוות על מצוותיו. או בדומה, כיון שלוקח מהחרם מראה עצמו כאומר שה' לא יודע מה נעשה בעולם, שכביכול לא רואה שלוקח לו; ממילא כיון שאין יחס לנעשה בעולם אז גם לא שייך לצוות על המצוות. אמנם בגמ' מופיע רק שעכן עבר על חמשה חומשי תורה, ולא מובא שזה תמיד נחשב כך בחרם, כך שאפשר שהגמ' לא לומדת כמדרש (או שהמדרש לוקח את דרשת הגמ' שמדברת על המקרה של עכן, ומזה מביאה ראיה על חומרת החרם, שאע"פ שיש אצל עכן סיבה מדוע נחשב כעובר על כל התורה, בכ"ז למדו מזה גם ככלל, שיש מעלה בחרם שהוא כעובר על כל התורה). נראה שאפשר להסביר מה המיוחד בחרם כאן, ע"פ דברי הרד"ק על הפס': 'חטא ישראל. ולא תאמר חטא בשגגה, אלא וגם עברו בריתי. כי ברית נכרתה ביני ובינם בהר סיני לעשותם כל אשר צויתים ואצום, וכן הוא "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם" והם אמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". וצוה משה רבינו מפי הגבורה "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון", והנה יהושע צוה אותם ואמר להם שלא יקחו משלל העיר דבר, והנה עברו הברית שלקחו משלל העיר'. יוצא שבחרם הזה יש עניין שעבר על דברי נביא שמצווה כעין הציווי של משה רבנו, שכרתו ברית לשמוע לה' בסיני ובהמשך, כך שכשעובר על דברי הנביא זה בעצם פגם בברית של קבלת התורה, שבזה כעין פגם בקבלת התורה במתן תורה, וממילא זהו כמו שעבר על כל התורה. אולי זה נרמז בהמשך הגמ': '(יהושע ז, טו) "וכי עשה נבלה בישראל" א"ר אבא בר זבדא: מלמד שבעל עכן נערה המאורסה, כתיב הכא "וכי עשה נבלה", וכתיב התם (דברים כב, כא) "כי עשתה נבלה בישראל"'; שהחטא שבא על נערה מאורסה מרמז למתן תורה, כיון שיוה"כ הוא כעין החתונה ('"ביום חתונתו" זו מתן תורה' [משנה תענית ד,ח. ראה במפרשים]) וממילא מתן תורה היה כעין האירוסין שקודם, שכך מרמז כשעובר על החרם זהו כעובר על קבלת התורה שזהו כחוטא בנערה מאורסה. עוד נראה שאפשר שאצל עכן יש עניין של שבת, שגנב בשבת וכן החרם נעשה בשל שנלחמו בשבת: '... מלמד שהודה עכן שבשבת גנב והוציאם מיריחו והטמין בתוך אהלו, ונסקל על חלול שבת ונשרף על שמעל בחרם ... דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, אמר יהושע: השבת קדש דכתיב (שמות לא, יד): "ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם", וכל מה שכבשנו יהא קדש שנאמר (יהושע ו, יט): "וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא"' וכו' (במד"ר כג,ו). לכן כיון שעבר עכן על החרם שהוא מטעם מעלת השבת, וכן חילל שבת כשהעביר מרשות לרשות את גנבתו, לכן נחשב כמו שעבר על כל התורה, כיון שהשבת שקולה ככל התורה: 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה' וכו' (יר' נדרים ג,ט). עוד אפשר ע"פ דברי המדרש: 'אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: כעיר הנידחת עשאה, ועיר הנידחת אסורה בהנאה, שנאמר: "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלוקיך" (דברי' יג יז). אמר רבי יהודה בר שלום: למד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" (במד' טו כ). לכך אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה, נקדיש את כל שללה לגבוה' (תנחומא "נשא" סימן כח). לפי שיטת ר"ב הכהן ברבי, עשו את יריחו כעיר נדחת, שזה על עבודה זרה; לכן כשעבר על החרם זהו כמו שעבר על כל התורה, כיון שע"ז שקולה ככל התורה: 'איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? הוי אומר זו עבודת כוכבים' (הוריות ח,א). גם לשיטת ריב"ש שהחרם קשור לכיבוש א"י, כשעבר עכן על החרם זה היה כנגד כל התורה, כיון שישיבת א"י שקולה ככל התורה: ' ... וקראו המקרא הזה: "וירשת אותם וישבת בארצם", וחזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה' (ספרי "ראה", פ). [נראה שעיקר לימודם שישיבת א"י שקולה ככל התורה, זה מהנאמר כמה פס' קודם: "כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה. ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום" (דברים יא,לא-לב), שההורשה והישיבה קשורים לשמירת כל התורה]. בפרט שהתורה עיקרה דווקא בא"י (ספרי עקב, מג), כך שא"י והתורה קשורים, ולכן פגיעה בחרם שקשור לכיבוש הארץ נחשב כפגם בכל התורה (שהוסמך גם ל"וירשתם אתה"). אולי זה נרמז בדרשה שמובאת (בשמו של ריב"ם) בהמשך בגמ': 'ואמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא: עכן מושך בערלתו היה, כתיב הכא "וגם עברו את בריתי", וכתיב התם (בראשית יז, יד) "את בריתי הפר"' (סנהדרין שם). שברית מילה קשורה לנחלת א"י, שהוסמכו בפס' כדי לומר שתלויים זה בזה (כעקרון של דרשת ר"י [ויק"ר כח,ו], אבל בלימוד כפשוטו שמדבר על מילה): "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלקים. ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" וגו' (בראשית יז,ח-י). כך שהלימוד שעבר על כל התורה זה בשל שעבר על עניין שקשור לנחלת א"י, ולכן מתגלה גם בכך שהיה מושך בעורלתו, כהיפך לברית המילה שמביאה לכיבוש ויישוב הארץ.