"וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה'" (ויקרא יד,טז). '"והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים" – מלמד שהוא טובל ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים ועל כל הזיה טבילה' (ספרא). הכהן טובל ומזה שבע פעמים לפני ה' – לפני קה"ק. נראה שיש בזה משום תיקון לחטאים שעליהם באה הצרעת, שהם שבעה חטאים: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין. על לשון הרע דכתיב (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית". על שפיכות דמים דכתיב (שמואל ב ג, כט) "ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע" וגו'. ועל שבועת שוא דכתיב (מלכים ב ה, כג) "ויאמר נעמן הואל קח ככרים", וכתי' (מלכים ב ה, כז) "וצרעת נעמן תדבק בך" וגו'. ועל גילוי עריות דכתיב (בראשית יב, יז) "וינגע ה' את פרעה נגעים" וגו'. ועל גסות הרוח דכתיב "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעול בה' אלקיו והצרעת זרחה במצחו". ועל הגזל דכתיב (ויקרא יד, לו) "וצוה הכהן ופנו את הבית", תנא הוא כונס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו. ועל צרות העין דכתיב (ויקרא יד, לה) "ובא אשר לו הבית" וגו', ותנא דבי ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו' (ערכין טז,א). לכן מזה הכהן שבע פעמים כנגד שבעת החטאים שמביאים צרעת, שמעלה ומטהר מקשר לגילוי צרעת בעולם. לכן הכהן מזה "לפני ה'", שמעלה את העולם מטומאתו חזרה לגילוי שם ה'. גם נראה שבקה"ק יש את הארון שבו הלוחות עם עשרת הדברות, שהם כנגד עשרת המאמרות של בריאת העולם (שלכן מובן שבמתן תורה נעשה קיום לעולם: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' [שבת פח,א] שבו מתגלים הדברות כנגד המאמרות של קיום העולם [ששניהם בדיבור ה']), שצרעת היא עונש רוחני (שלכן תלוי בכהן ולא ברופא), על שחטא בחומרה עד שנענש כבטל מקיום בעולם, שהוא חשוב כמת (' ... מצורע דכתיב (במדבר יב, יב) "אל נא תהי כמת"' [נדרים סד,ב]), לכן בתיקונו יש גילוי לקיום העולם, שזה ע"י שמטהר מצרעת – שמטהר את חטאיו בשבעה הזאות (כנגד שצרעת קשורה בשבעה חטאים שמביאים צרעת) בחיבור לגילוי עשרת הדברות – שמזה לכיוון קה"ק. (ישנה גם דעה שהצרעת באה על עשרה דברים [ויק"ר יז,ג], לכן מכפרים בהזאה כנגד קה"ק שם עשרת הדברות, חיבור לגילוי שם ה' בעולם, היפך מחטאי הצרעת). עוד נראה שעיקר החטא שעליו באה צרעת זה לשוה"ר: 'ואמר ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, שנאמר (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית", וכתיב התם {ויקרא כה } לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין; ותנן: אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע" זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב). לכן בכפרתו מזים כלפי קה"ק שם הדברות – דבר ה', שזה תיקון לדיבורו הפגום, שמטהר דיבורו בחיבור פיו לדבר ה'. גם ככלל הלוחות מייצגות את התורה (שהם נתנו במתן תורה. וכן בדברות יש את כל תרי"ג המצוות: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' [יר' שקלים ו,א]) שהיא מתקנת את חטא לשוה"ר (שמדבר בתורה הקדושה ולא בלשוה"ר של טומאה): 'אמר רבי חמא בר' חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנא' (משלי טו, ד) "מרפא לשון עץ חיים", ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר "חץ שחוט לשונם", ואין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה"' (ערכין שם), ולכן מזים כלפי קה"ק שם התורה (הלוחות). בלשוה"ר יש גם עניין של שלושה: 'תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים. כתיב הכא "לשון מדברת גדולות", וכתיב בעבודת כוכבים (שמות לב, לא) "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה", בגילוי עריות כתיב (בראשית לט, ט) "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת", בשפיכות דמים כתיב (בראשית ד, יג) "גדול עוני מנשוא". גדולות אימא תרתי? הי מינייהו מפקא?. במערבא אמרי: לשון תליתאי, קטיל תליתאי; הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו' (ערכין שם). 'הי מינייהו מפקא – הא בכולהו כתיב גדולות, הלכך כולהו אתו: לישנא תליתאי – זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד. לאומרו – לרכיל עצמו, שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה, והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו' (רש"י). לכן בטהרת המצורע נותנים מדם הקרבן והשמן על שלושה מקומות במצורע: באוזן, ביד וברגל (ויקרא יד,יד. ובפס' יז). [אולי באוזן כנגד השומע, ברגל כנגד המספר שהולך ומעביר את הדברים מאחד לשני, וביד כנגד מי שיספרו עליו שהוא עשה מעשה שזהו ביד כביטוי למעשים].