מעט עלתה בידם

================.

בס"ד.

פעם עמד החמץ לפני כסא הכבוד וזעק מרה.

על שום מה מאוס הוא שבעה ימים בשנה.

ולא עוד שהוא איפכא לחירות. בחג החירות.

ויותר מכל זעק :

עובדים אותי כעבודת אלילים ממש.

לבערני באמוק מכל סדק ופינה.

מיד עמד כנגדו המלאך גבריאל ואמר לו :

תנוח דעתך שיש עבודת אלילם חמורה

לאין שיעור מעבודתך שלך.

עבודה שקוראים אותה : "תלמוד תורה."

אותו שהחיים מכאן והוא התלמוד מכאן.

אומנם אין לפני הקב"ה אלא תלמוד .

תלמוד תורה בעיתו .

אותו בבחינת ריח ניחוח לה'

ואותו המתלווה לפועלם של החיים

ובמיוחד ,לקיים : ביגיע כפיך תאכל לחם.

שלשם כך יש לו לאדם שתי ידיים .

בבחינת יד שמאל האוחזת בקרדום

ה"לעובדה ולשומרה"

ודווקא במשמעו הראשון :

לעבוד ולשמור את ה"עולם".

ויד ימין אוחזת ולא מניחה

לספר התורה.

אותם המניחים לחיים ואוחזים

בשתי ידיים אך בספר התורה.

לסוף מקלקלים את השורה .

ועלולים גם לסוף להחריב

את העולם .

["להחריב את עולמי יצאתם"].

משה אהרון