"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג)

דיני לידת בן זכר פותחים את הפרשה, ואחד מהם הוא המילה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". בדרך כלל איננו אומרים "מילה" אלא "ברית מילה" - להזכירנו שמצווה זו אינה רק עניין מעשי, אלא היא בעלת ערך אמוני יוצא דופן: ברית בינינו לבין בוראנו.

ברית המילה היא סימנה הנצחי של אמונת ישראל, מפני שהיא מאחדת את חיי הנפש עם תשוקת הגוף, ומזכירה לנו שאלו ואלו צריכים להיות כפופים לענווה, לאיפוק ולאהבה. הדחף המיני צריך להימול ולהתרסן, כדי שיהיה כלי לאהבה ולא לבעלות. ברית המילה עוזרת ומזכירה לנו להפוך את האדם מגורם שתלטן ויצרי לאוהב לבעל ברית של שותפות והדדיות. ברית המילה הופכת את הביולוגיה לרוחניות.

משמעותה היסודית של המילה העברית "אמונה" היא אמונים ונאמנות. אמונה היא המחויבות שאדם מקבל על עצמו בבואו בברית הנישואים. ברית המילה היא הביטוי הגופני לאמונה, לאמונים ולנאמנות.

מפרש רש"י על פי חז"ל (רש"י ויקרא יט): "כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה" - שמירת הברית היא היכולת לשלוט בכוחותיו ולרסן את עצמו, ולהביאו לעמדה מאוזנת המסמנת את יכולתו של האדם להיות שלם עם עצמו, ובכך להתחבר חיבור עמוק לאלוקי שבאדם ולאלוקי שבזולת. חיבור שמכוחו יש אמון, כבוד ונאמנות בין אדם לזולתו. במצב של קלקול הברית האדם רוצה לשלוט, להעצים את ה"אני" בעזרת ניצולו של הזולת.

החירות במובנה העמוק תלויה בשמירת הברית. חירות איננה אנרכיה ועשיית "מה שמתחשק לי", היא כרוכה ביכולתי למצוא משמעות בקיומי. כפי שאמר חכם אחד: "נהר שאין לו גדות מצדדיו, הופך להיות שלולית..". מה שמאפשר את תנועת הנהר, את עוצמתו ואת יכולתו לזרום למקומות נוספים הוא הנתיב שלו.

מצוות המילה מרמזת על העבודה הרוחנית המוטלת על האדם לעשות בחייו. לאדם יצרים ותאוות רבות, החל מיצר האכילה והזלילה ועד לתאוות הכבוד והממון, אולם, על פי דעת חז"ל, התאווה החזקה ביותר היא דווקא יצר המין, שבכוחה להכשיל גם את הטובים שבנינו. ברית המילה מזכירה לנו את הכוח הרוחני שקיים בהתעלות מעל תאוות הגוף, ובכך להרים את כל מעגלי החיים שלנו מן הזמניות אל הנצח.

עובדי אלילים היו משועבדים לטבע וקידשו את הטבע כפי שהוא, ועל כן הרומאים, ראו בחומרה רבה את מצוות המילה, כאילו היא פוגמת בשלמותו וביופיו של הגוף האנושי. היהדות, לעומת זאת, מלאה כבוד אל הטבע אך לצד זה יודעת שהטבע אינו שלם מצד עצמו. עם ישראל תמיד חיפש את מה שנמצא מעבר לטבע, לא כסתירה לו, אלא כהשלמה חיונית. לא די לנו בחיים טבעיים, אנו משתוקקים גם לחיי קדושה.

הרב קוק זצ"ל הרבה לעסוק בשני ממדים אלו - הטבע והקדושה. הנה דוגמה אחת מני רבות לדבריו על נושא זה (שמונה קבצים, ג נה): "האדם שלאחר החטא, שנטלו ממנו אורותיו, זיוו, חייו, קומתו, וכל יתרונותיו העליונים, נפל בפולחן הטבע, ואור האצילות הלך ונתרחק ממנו. נתקשר האדם עם הטבע, נתקשר עם טובה ועם רעתה. בא ישראל לעולם, התחיל לגלות אותו האור הגדול המנצח על הטבע, העומד ברוממות עדניו והדר זיוו".

הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), מהספר: "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א"

הרב יונתן זקס זצ"ל, מהספר: "שיג ושיח-קריאות חדשות בפרשת השבוע"

הרב נתנאל אלישיב, ניר אביעד, מהאתר: "השבוע בפרשה" - http://nir.benny-aviad.com/p/about.html

הרב איתמר אלדר, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home