לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת שמיני

ויקרא ט,ד: כִּי הַיּוֹם, יְהוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם: אברבנאל: "לא נראה להם ה', אלא האש יורד מן השמים על המזבח? ... האש האלוהי שהוא שלוחו של מקום ומלאכו יהיה נראה עליכם, וכינה השליח בשם שולחו ... כלומר בִּטחו בו שיירא אליכם כבוד ה', שהוא האש העליון האלוהי". ה' נראה אך בדמות שליחו – האש.

י,ב: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה: אברבנאל: "למה מתו האנשים האלה ... נדב ואביהו בני אהרן? ... חמישה עוונות שחטאו ושפשעו בזה, שעליהן נענשו: האחד הוא שעבודת הקטורת ... כהן גדול היה מקטיר בכל עת שירצה ושאר הכהנים היו מקטירים על פי הגורל ... להיותם בניו ועושים מה שהיה מוטל על אביהם לעשותו ביום ההוא ... השני שהיו שניהם, נדב ואביהו, מקטירין יחד, והוא עוון פלילי, כי הקטורת עבודתו באחד בלבד ... השלישי הוא שנכנסו לפני לפנים מבלי רשות, כי הייתה ההכנסה שמה מיוחדת לכהן גדול ואחת בשמה ... הרביעי שהיה להם לקחת האש לקטורת ממזבח העולה ... והם לא עשו כן, אבל הביאו האש מחוץ למקדש, ועל זה נאמר בפסוק הזה אֵשׁ זָרָה (א) ... החמישי שהנה ביום השמיני שימש משה רבנו במקום כהן גדול, והוא היה המקטיר לבד ... הורו הוראה בפני רבם". חמישה עוונות שכל אחד מעצמו היה סיבה לעונש מיתה, ודאי בהצטרפותם לעוון אחד גדול.

יא,ג: כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ: אברבנאל: "למה זה התירה התורה לאכול הבהמה המפרסת פרסה ושוסעת שסע ומעלת גרה, ואסרה באכילת הבהמה שאין בה התנאים האלה? ... בשרם נאות לאכילת האדם  ... הם שמנות וטובות למאכל האדם, לפי שימצאו מזונם תמיד בכל מקום, גם שמזגם יותר שווה, לפי שהם יזונו מהעשב לח ויבש, ומפני זה לא תהיינה הבהמות האלו אכזריות וטורפות ולא זדוניות". אברבנאל מסביר שהעלאת הגרה היא כי חיות אלה אינן מסוגלות לגרוס עצמות, ואינן דורסות בפרסותיהן ובשיניים וצפורניים חזקות כמו החיות הטרפות, שמזונם בשר, דם ועצמות.

יא,ט: אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל, אֲשֶׁר בַּמָּיִם:  כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים: אברבנאל: למה בדגי הים הוכשרו אותם שיהיו להם סנפיר וקשקשת, ואסרה תורה כל מה שאין לו כזה? ... הדגים בעלי סנפיר וקשקשת יוכלו לשוט במים בכל המקומות, ואשר אין לו סנפיר וקשקשת ... יעמדו תמיד בקרקעית המים, ומפני זה עפריים ומזגם רע ... אבל הסנפיר וקשקשת ... יישאר גופם נקי וטוב לאכול".

יא,כז: וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-כַּפָּיו, בְּכָל-הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל-אַרְבַּע--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם: אברבנאל: "למה נאסרו המאכלות האלה ... בבהמה ובעוף ובדגים ובשרצים, האם מפני בריאות הגוף וטוב מזגו, עינינו הרואות כל הגויים האוכלים אותם שמנים ובריאים, אין עייף ואין כושל בהם? ... לא באה התורה האלוהית לרפאות את הגופות ולבקש בריאותם, אלא לבקש בריאות הנפש ולרפאות תחלואיה, ולכן אסרה המאכלים, לפי שהיו מתעבים ומשקצים את הנפש הטהורה והמשכלת, ומולידים במזג האנושי אטימות וקלקול התאוות, בעשותם באדם רוע מזג". ואני שואל גם על קביעה זאת, וכי לכל הגויים יש מזג רע, ולכל אוכלי המאכלות המותרים בלבד יש תמיד מזג טוב?

שבת שלום, שבת של ראיית שליחי ה', ציות מדויק למצוות ה', מזון שיוסיף לנו גם רוחניות ובריאות נפש, אורן.