"וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹולָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו, ג)

מצות תרומת הדשן מעוררת את השאלה מדוע זכתה מלאכה שהיא לכאורה "פינוי פסולת" למעמד של מלאכה במשכן? עיון ביסוד המצווה מלמד על היחס התורה לעבר, להווה ולנצח.

הפרשה פותחת באחת המלאכות המיוחדות במקדש, מלאכת תרומת הדשן: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד... וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹולָה עַל הַמִּזְבֵּחַ".

מהי אותה מלאכה? למעשה, זוהי העבודה הראשונה שהייתה נעשית במקדש בכל יום (יומא כ, א). הכהן לוקח מלא חופניים מהאפר שנשתייר מאכילת האש את הקרבנות במשך הלילה, ומרים אותו אל מקום ידוע במזרח הכבש של המזבח.

בסופו של דבר, הדשן הוא אפר - 'הפסולת' שנותרה משרפת הקרבן - וטבעי הדבר שיש צורך לפנותו כדי שיהיה המזבח 'נקי' להקרבת הקרבנות החדשים. הפלא הגדול הוא שהתורה עושה מ'פינוי הפסולת' עבודה בפני עצמה, אשר ככל שאר העבודות מותרת רק לכוהנים ודווקא כשלבוש בבגדיו.

יתירה מזו, המשנה מספרת כיצד היו הכוהנים רצים בכבש כדי להגיע ראשונים ולזכות באותה העבודה עד כדי כך שפעם אחת נפל אחד מהכוהנים ונשברה רגלו, והגמרא (פסחים כו, א) דורשת מהפסוק "וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ", שאסור ליהנות מאותו האפר, ויש בו דין מעילה, אפילו לאחר שנעשית מצוותו.

העולה מהדברים הוא שיש במצות תרומת הדשן מדרגה גבוהה הרבה יותר מאשר תפעול תקין של המזבח. מהו אם כן עניינה המיוחד של מצות תרומת הדשן?  

נראה שהתורה באה ללמדנו בעבודת 'תרומת הדשן' יסוד חשוב: תקוותו של כל יום חדש, נעוצה ביכולת להרים את תמציתו של היום הקודם.

היצור האנושי אוהב לחיות את ההווה, כל יום בפני עצמו, עם הצרכים והסיפוקים הנמשכים ממנו. בעיניים של הווה, כל יום שחולף הוא כבר היסטוריה, ואיננו רלוונטי עוד. האדם המודרני איננו נוהג להסתכל אחורה על מה שהיה, ומתוך כך גם איננו יכול להרים את המבט קדימה אל העתיד היותר רחוק - רק ההווה וסביבתו הם העניין לענות בו.

מחדשת התורה במצות תרומת הדשן, בה לוקח הכהן בכל יום את מה שנותר מעבודת האתמול - שהימים אינם עוברים סתם כך, מכל יום יוצאת איזו תמצית הנמשכת אל הנצח, אל התכלית שלשמה נברא העולם. בדרך זו מתמלאים כל ימיו של האדם, גם אלו שעברו וגם אלו שבהווה בתוכן ומשמעות, לעתיד שבסופו הגאולה השלמה.

הרב יוסי שטרן, ראש ישיבת ההסדר עכו - www.yakko.co.il