"ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח" (ויקרא ו,ג). 'לכדתניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? שנאמר (ויקרא ו, ג) "ומכנסי בד ילבש על בשרו"' (יומא כג,ב). 'ילבש על בשרו – משמע שלובש בעודו ערום, שאין עליו אלא בשרו, דאי לא תימא הכי על בשרו למאי כתביה?' (רש"י). הבגד הראשון שהכהן לובש זהו המכנסיים, מדוע? נראה שמכנסיים עיקר עניינם זהו כיסוי הערוה, ולכן בזה שמלבישם ראשונה מדגיש את תיקון הערוה, שזה עניין עבודת המקדש לתקן את העולם מהחטא, ולכן יש בזה הדגשה לשני עניינים – תיקון עץ הדעת ותיקון חטא העגל, שהם יסודות החטא בעולם. תיקון עץ הדעת שהוא השורש לכל החטאים בעולם, וכן תיקון לחטא העגל שנפלו ממעמדם שהיה במתן תורה, (ולכך המשכן הוא כהמשך מתן תורה כדי לתקן את הנפילה הזו,) שבמתן תורה היה תיקון לעולם, עד שמלאך המוות לא שלט בנו ('דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' [ע"ז ה,א]), ולכן היה בזה משום גילוי תיקון עולם – ביטול החטא, ובחטא העגל פגמו בכך, ולכן בחטא העגל יסוד לכל החטאים בעולם. (במקדש באים להביא גילוי ה' בעולם, לתקן מהחטאים ולשכן את השכינה בעולם, ולכן זה מתגלה גם במכנסיים במקדש). שני אלו קשורים לקלקול של ערוה, בחטא עץ הדעת התווסף לאדם התאוות (מה שלא היה בו קודם), והגילוי של החטא היה בתאוות עריות שלכן התכסו כי ידעו שהם ערומים והרגישו שזה לא צנוע: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל. ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת" (בראשית ג,ו-ז), שזה בשל תאוות עריות שעכשיו נכנסה בהם. לכן כנגד זה בא הכהן ומתקן, מול אדם שחטא שעשה נגד רצון ה', בא האדם – הכהן ועושה את רצון ה', וזה בא לידי גילוי במכנסיים שמכסים את הערוה והוא נלבש כבגד הראשון על בשרו, כמו שאדם היה בלי בגדים עד שחטא, ואז לבושו הראשון היה כעין מכנס – העלה תאנה. במקדש יש המון הלכות לפרטי פרטים, כדי להדגיש שהכל נעשה בדיוק כרצון ה', להבדיל מאדם הראשון שחטא ועשה נגד רצון ה'; במקדש יש גם דינים של מחשבה (מחשבת פסול ופיגול), שאף הדעת ישרה לה', כמו שהיה אדם הראשון לפני החטא. גם חטא העגל היה קשור בערוה, כמו שנאמר "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו). ' ... ולא עגל בלבד עשו, אלא גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר: "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". ואין צחוק אלא גלוי עריות, שנאמר: "בא אלי העבד העברי" וגו' (ברא' לט יז)' וכו' (תנחומא "כי תשא" סימן כ). בעגל היה ע"ז יחד עם עריות, ולכן התיקון לזה הוא עבודת ה' היפך מע"ז (ובמיוחד לשיטת הרמב"ם שעבודת הקורבנות זה נגד ע"ז, כדי שלא ימשכו לע"ז), ובצורה של תיקון ערוה שזהו ע"י המכנסיים. הלבוש הראשון הוא המכנסיים, כדי להדגיש את התיקון לעריות בחטא העגל, שזה נעשה ע"י שהוא הראשון על גופו ולכן יש בכך הדגשה עליו. אולם יותר מזה, המכנסיים זה הראשון כרמז שהעריות זה הדבר היסודי בחטא של ע"ז: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' וכו' (סנהדרין סג,ב), ולכן יש בזה תיקון לעגל שהוא ע"ז (אולי דברי רב חלים גם על חטא העגל, שזה היה הסיבה שעשו את העגל, ואז המכנסיים זה תיקון ישיר על שורש העגל – הסיבה הראשונה שבגללה נגרם שחטאו). אולי נרמז בפס': "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו", כעין "מדו בד" קשור ל"מכנסי בד", ש"מדו בד" הכוונה שהכתונת תהיה כמידתו של הכהן ('"ולבש הכהן מדו בד". "מדו" – כמדתו' [ספרא בפס']), וזה סמוך למכנס, כרמז שהמכנס תיקון לחטא עץ הדעת שבו היה שינוי בגובה האדם: 'אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר (דברים ד, לב) "למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים". כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך". אמר ר"א: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר "למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים". כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר "אחור וקדם צרתני" וגו'. קשו קראי אהדדי! אידי ואידי חדא מידה היא' (סנהדרין לח,ב). כך שיש עניין של מידות האדם שהשתנו בעקבות חטא עץ הדעת, לכן נרמז שהכתונת תהיה כמידתו כרמז לתיקון לחטא עץ הדעת, שזה בכתונת כיון שבה יש כיסוי עד כף היד, כעין רמז שה' מיעטו ע"י שהניח עליו את ידו ("כפך") ומיעטו (אמנם השרוול לא מגיע לתוך כף ידו, אבל זה כרמז שיש קשר לידו; וכן בכף יד אין כוח אלא זה נובע משרירי היד שמפעיל כוח ומוחץ, ולכן ה' הניח עליו את כפו אבל הכוח שכביכול מחץ ומיעטו זה ע"י היד, והיד מכוסה בשרוול בכתונת). בפס' זה הוסמך למכנסיים לומר שגם הם תיקון לחטא עץ הדעת. המכנסיים הם "מכנסי בד", ש"בד" בגימטריה שש, כרמז ליום השישי בו חטא אדם הראשון בחטא עץ הדעת, וגם כרמז לעגל שחטאו כיון שמשה לא הגיע בשעה השישית: 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש אלא באו שש; בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש, ולא השגיחו עליו. מת, ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן (שמות לב, א) "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א). המכנסיים מתקנות את חטא עץ הדעת וחטא העגל, ובכך מביאים לביטול הטומאה (והחטאים) בעולם ולהשראת שכינה.