פרשת ויקרא  – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור.

מאת: אהובה קליין.

פרשת ויקרא - היא הפרשה הראשונה – הפותחת את חומש ויקרא - החומש השלישי מתוך חמישה חומשי תורה ומדוע נקרא החומש בשם זה ? התשובה מופיעה במילות הפתיחה לפרשה זו:

"וַיִּקְרָא, אֶל - מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן - הַבָּקָר וּמִן -הַצֹּאן....." [ויקרא, א', א'- ב']

בדומה לכך- גם החומש הראשון נקרא: "בראשית" על סמך הפסוק הראשון בספר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ".

בפי חז"ל נקרא חומש ויקרא בשם: 'תורת כוהנים'  מהטעם : שמלמד אותנו בחלקו הראשון [החל מפרק א' עד פרק י"ז ועד בכלל] הלכות הקורבנות - אשר מחייבות בעיקר את הכוהנים המשרתים במשכן - את עבודת ה' וחשוב להדגיש: כי בתוך הלכות אלו ישנן הלכות המחייבות את כל ישראל, כגון: שהם  מחויבים להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש כפי שמוזכר גם בספר שמות:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּוהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו']  בחלקו השני של החומש - בעיקר הלכות הקשורות לכוהנים.

השנה, שנה מעוברת - לכן, אנו קוראים את פרשת ויקרא סמוך לחג הפורים. שבת זו נקראת גם בשם: 'שבת זכור' – היות ואנו קוראים על זכירת עמלק - לפי שהמן היה - מזרע עמלק:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים..." [דברים כ"ה, י"ז- י"ח] ובפורים מגילת אסתר מתארת לנו  את מזימותיו של המן מזרע עמלק.

השאלות הן:

א] מה משמעות הקריאה אל משה בתחילת הפרשה?

ב] מהו הקו המשותף בין פרשה זו לפרשת זכור?

 ג] מה הקשר למגילת אסתר?

 תשובות.

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה"; הרמב"ן סבור: כי בניגוד לשאר המקומות , יש כאן קריאת ה' אל משה מהטעם: שלא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד - לגשת למקום ששם שוכן אלוקים ,אלא רק על ידי קריאה מאת ה' כפי שהכתוב מתאר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת--אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות כ"ה, כ"ב].

היות ומשה ידע שה' יושב בין שני הכרובים ,התיירא משה לבוא אל אוהל מועד, אלא עד שיקרא אליו ה' לבוא למשכן .  כך התרחש גם בזמן הר סיני,  כפי שנאמר: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן". [שם : כ"ד, ט"ז]

דעת מקרא: מעלה אפשרות: אולי הייתה הקריאה: "משה, משה" כמו במקרה  הסנה , לפתוח עמו במילים.

רבותינו  סבורים: כי לדיבור אל משה קדמה קריאה, הדבר אינו  משהו חריג: לכל הדברות שבתורה, לכל האמירות ולכל הציוויים -  קודמת קריאה. לפני כל מסירת תוכן למשה, באה הקריאה – "משה, משה".

הקריאה, משמשת - יצירת קשר עם משה. הפניה אליו,  היא - תשומת לב  באופן פרטי - יוצרת מפגש, כמו שאמרו רבותינו - 'משה  משה', לשון חיבה ולשון זירוז' -  ה' קורא לו מתוך חיבה ומשה מזדרז לקיים את הציווי, לכן קודמת הקריאה לדיבור, שהקריאה, מהווה קשר בין משה לקב"ה . 

מובא במדרש : כי יש קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה]  כלומר - משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה  באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן, מתי  בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?

התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם , זאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את  תורת אלוקים לעם ישראל.

רש"י מסביר: באמצעות שני פירושים:

א] לכל הדיברות ,לכל האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת משתמשים בה.

כפי שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ,  יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ,ו, ג]

ב] רש"י מבאר : מדוע לא נאמר: "ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה לכך היא: כי נושא הקריאה - אינו ה', אלא הקול, כאילו כתוב: "ויקרא קול אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל  הקול - שהוא הנושא –כדוגמת הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']

עוד דוגמא: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" [שם ו', ד']

"נתיבות שלום"- מסביר: ה' קורא למשה מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה -..." עניין הקורבנות מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר במסכת  אבות:

"שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק ...... [אבות א, ב] הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"

 הקשר לפרשת זכור:

לעניות דעתי, כמו שה' מצווה את משה  בתחילת הפרשה וקודמת לה קריאה- המשמשת מבוא ויצירת קשר למשה ומיד בעקבות זה בא הציווי -

בפרשת 'זכור' אומנם אין את עניין הקריאה - אבל קיים ציווי לכל עם ישראל- וזה ציווי לדורי דורות!

כנאמר: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה, י"ז- י"ט]

עלינו לדעת  ולהכיר את-זהותו של עמלק. עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים"

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק : כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם,  כמו שניתן  לראות זאת גם בפרשה: הציווי החשוב הזה: למחות את עמלק .

 מסביר ה"נתיבות שלום": מלחמת עמלק-  היא מלחמה רוחנית נגד ישראל! תכלית ה' :להביא את העולם הזה  לתיקון  שאז תתמלא  הארץ דעה את ה' לעולם שכולו טוב-  לבוא הגאולה.  תפקיד עם ישראל: לקיים את המצוות ועל ידי  שבירת רוח הטומאה - שהיא קליפת  עמלק - כוח הרע של הבריאה כפי דבריו של האלשיך: שרו של עמלק אינו כשאר שרי אומות שהקב"ה ברצונו מעביר אותם מהעולם, אלא עמלק - הוא כוח הטומאה בעולם - עם ישראל מצווים בכבודם ובעצמם להעביר אותו מהעולם- וכל עוד הדבר אינו נעשה- אין ה' שלם וגם לא כיסאו!

מכאן שכל עבירה שיהודי עושה – הוא גורם לחיזוק  קליפת עמלק וכל מצווה שהוא מקיים - הוא מחליש את עמלק.

כאשר יצאו עם ישראל ממצרים - והגיעו לרפידים - שם המקום רומז על התנהגותם: ךפידים- מלשון "רפו ידיהם" מן התורה. לכן לא היה בכוחם של ישראל  למחות את עמלק! למעשה ,היו הזדמנויות רבות שה' היה יכול כבר להביא את העולם לתיקון המיוחל- אלא שבכל עת  שה' כבר חפץ להביא את התיקון הזה, דווקא אז עמלק מתגבר ומתחזק- וכדי לנצח אותו- אין הדבר תלוי בעוצמת הכוח הצבאי- או מספר כלי הנשק- אלא תלוי בעם ישראל- שעליו להתחבר לתורה הקדושה ולקיים את  ציווי התורה - הלכה למעשה. זוהי מלחמה רוחנית לדורות - ועל כן הוא ציווי  כה חשוב- לכל עם ישראל למחות את זרע עמלק מן השורש ולא לקחת שלל ממנו, כפי שראינו ,כאשר שאול נלחם נגד עמלק הוא השאיר את אגג ולקח מבעלי החיים שלהם.

חז"ל אומרים: שהם היו מכשפים גדולים והטמינו את כוחות הטומאה בבקר ובצאן והיו צריכים להשמיד גם אותם וכיוון שהדבר לא נעשה , נדחה הקץ וכך היה גם בזמן מרדכי ואסתר שהופיע המן מזרע עמלק- הייתה עת גדולה- זמן המסוגל להביא את העולם הזה לתיקון!

 הקשר למגילת אסתר.

המגילה מספרת לנו  על המן - הבא מזרע עמלק – העושה יד אחת עם המלך אחשוורוש:   להשמיד לאבד ולהרוג  את היהודים. והנה מופיעים מרדכי ואסתר:

"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.  ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.  וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". [מגילת אסתר  ב, ה -ח]

גדולתו של מרדכי היהודי: הוא אינו מתרפס לפני אותו רשע ואינו משתחווה לו, בניגוד לאחרים.  הוא מזהה  את רצון המן להשמיד את כל היהודים, הוא שולח [בידי שליחים] ציווי לאסתר המלכה: לפעול! בתחילה היא  נמנעת בטענה: כי לא נקראה אל המלך מזה שלושים יום.

אך מרדכי אינו מוותר - שולח בשנית שליחים אל אסתר בהודעה:

"אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.  כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". [מגילת אסתר ד, י"ג- ט"ו] ומכאן והלאה- אסתר תפשה מנהיגות ביתר שאת והתוצאה ידועה –הגזרה נהפכה מרע לטוב-  אורה ושמחה ליהודים.

ה"נתיבות שלום" טוען שבתקופה זו הגיעה  העת המסוגלת לתיקון העולם- לפי שעמדו להקים את בית המקדש השני .

 האר"י הקדוש טוען: כי המן ידע על כך שמרדכי פועל באמצעות התיקונים לבנות את הבית השני ועל כן ניסה לקלקל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנו קשר בין פרשת ויקרא- בה- משה נקרא על ידי ה' - כדי למלא ציווי!

 כך גם בפרשת זכור עם ישראל מתבקש למלא את צווי מחיית עמלק ובמגילת אסתר-  מרדכי ואסתר- פועלים בנחישות לממש ציווי אלוקי זה. והתוצאה: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא - יָסוּף מִזַּרְעָם" [מגילת אסתר, ט, כ"ח]

http://ahuvaklein.blogspot.com/ 

* בקישור הנ"ל ניתן לראות  ציורים בנושא: הפרשה, שבת זכור ומגילת אסתר.