"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" וגו' (ויקרא א,א). '"אליו" – למעט את אהרן. אמר ר' יהודה בן בתירא: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן; וכנגדן בתורה י"ג מיעוטים – ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן.  ואלו הן: ... (ויקרא א, א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר...אֵלָיו" -מיעט את אהרן מכולם. ר' יוסי הגלילי אומר: בשלשה מקומות נאמר בתורה 'דיבור' למשה: בארץ מצרים, בהר סיני, באהל מועד כל התורה כולה: בארץ מצרים מהו אומר? (שמות ו, כח): "וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"-- מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים. בהר סיני מהו אומר? (במדבר ג, א): "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי" – מיעט את אהרן מדברות הר סיני. באהל מועד מהו אומר? (ויקרא א, א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר..." – מיעט את אהרן מדברות אהל מועד. --אל משה דבר ולא לאהרן (ספרא). ע"פ ריה"ג מובן מדוע נאמר שלוש פעמים, כיום שיש שלוש פעמים בהם יש גילויים שונים של התורה, כמו שאומר שיש את מצרים (שזה לפני מתן תורה), ויש את הר סיני שזה מתן תורה (ומשמע שסובר שבסיני נאמרו רק הכללים, כשיטת ר"י שנחלק עם ר"ע האם בסיני נאמרו הכללים או גם הפרטים, כי על אהל מועד אומר 'באהל מועד כל התורה כולה', משמע שדווקא שם נאמרה כל התורה ולא בסיני, כך שבסיני היו רק הכללים. אמנם אפשר שדבריו 'כל התורה כולה' מתייחס לכל הנאמר קודם שבשלושת אלו בא לומר שבכל התורה נאמר למשה שיגיד לאהרן ולא לאהרן ישיר), ויש את אהל מועד שזה למעשה (או גם הפרטים לפי שיטת ר"י שאולי ריה"ג מודה לו). אולם לריב"ב מדוע לאהרן נאמר י"ג פעמים (ז"א נאמרו י"ג כיון שהיו י"ג שנאמרו לאהרן ולכן כנגדם נאמרו גם מיעוטים; אולם מדוע זה התגלה דווקא בי"ג)? נראה שיש בזה רמז להבדל שבין אהרן ומשה, שמשה היה השליח להביא את דבר ה', הוא היה המביא כביכול את ה' לבנ"י כנציג ה', לעומת אהרן שהיה השליח לייפות את בנ"י לה', שהיה כביכול המייצג של בנ"י לפני ה'. (לכן מובן שמשה הוא שהוריד את התורה, את דבר ה', ואילו על אהרן נאמר: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה' [אבות א,יב], שאהרן היה מחובר לבנ"י ומתוך כך קירבם לה'). לכן משה שמייצג את גילוי צד ה', הוא מייצג את התורה שבכתב, ואילו אהרן שמייצג את הגילוי שמצד ישראל הוא מייצג את התושב"ע. לכן בא הכתוב לרמז על ההבדל ביניהם (בין משה ואהרן ובין התורה והתושב"ע), לכן הדיבור היה למשה שהוא המייצג את צד ה' בתורה שזה מתגלה בתורה שבכתב, לכן הדיבור הישיר של רצון ה' שמתגלה משמים זה דרך משה כתורה בכתב. אולם גם דיבר לאהרן כרמז לתושב"ע שהיא מחוברת לתורה, וזה ההתגלות של התורה שמהצד של בנ"י (כמובן שגם זה רצון ה' שכך ייעשה, אלא שזהו הצד שמגלה את רצון ה' בעולם, שלפעמים שונה מהרצון שמתגלה בשמים), שזה מתגלה דרך גילוי אהרן. לכן יש י"ג דברות לאהרן וכנגדם י"ג מיעוטים כנגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, שזהו יסודות התושב"ע, שדורשים את התורה דרכם בעולם (דרך המידות שהתורה נדרשת בהם). שבכך מרמז על התושב"ע (שמתגלה בי"ג מידות שדורשים את התורה), שזהו דברות לאהרן, שהתורה מתגלה דרך אהרן כרמז לתושב"ע שהוא מייצג, אולם הדיבור הישיר היה למשה שיגיד לאהרן, כמו שהתושב"ע זה דרישה של מה שנכתב בתורה שבכתב, שזה יוצא מהתורה שבכתב, כמו שיוצא ממשה לאהרן. לכן מובן שגם דרשו את ההמשך: '"מאהל מועד" – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד. יכול מפני שהוא נמוך? תלמוד לומר (במדבר ז, פט) "וישמע את הקול", שאין תלמוד לומר "הקול"; ומה תלמוד לומר "הקול"? הקול המתפרש בכתובים. ומהו המתפרש בכתובים? "קול ה' שובר ארזים..." (תהלים כט, ה). אם כן למה נאמר "מאהל מועד"? מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל' (ספרא). הקול היה חזק אולם לא היה יוצא מאה"מ, כיון שאהל מועד הוא במעמד מיוחד כעין מובלעת שמימית (כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' [ר"ה], שלכן שם נוסח התפילה הוא שעונים בשכמל"ו), לכן מובן שהדיבור למשה שזה כעין תורה שבכתב היה מופיע רק שם בשל מעלתו כשמים, שכך היא התורה בכתב כחלק המתגלה בשמים (וזה היה בקול חזק כי זה מה שראוי לעשות מצד השמים, שפעמים מגלה את החומרה, כמו שבתורה בכתב נאמר "עין תחת עין", שכך היה ראוי לעשות מצד השמים, אלא שהתושב"ע מגלה שרצון ה' שיתגלה בעולם זה בתשלומי ממון [כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א]; כך שהצד של תורה שבכתב הוא חמור יותר [כראוי לשמים שם הקדושה חזקה ומאיימת] ולכן מתגלה בקול גדול). הקול יצא מבין הכרובים, כמו שממשיך הספרא: '"מאהל מועד" – יכול מכל הבית? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) "מעל הכפורת". אי "מעל הכפורת", יכול מעל הכפורת כולה? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) "מבין שני הכרובים", דברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן עזאי: אין אני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו: הכבוד שנאמר בו "את השמים ואת הארץ אני מלא" – ראה חבתם של ישראל להיכן גרמה לכבוד הזה? כביכול, דחק להיות מדבר מעל הכפורת מבין שני הכרובים'. כך שיש בזה רמז למעלת ישראל (ואף הכרובים מסמלים את החיבור בין ה' ובנ"י, שמראים במיקומם את שמירת התורה בבנ"י [ב"ב צט,א]. ואף הכרובים מרמזים על חיבור בנ"י וה' כחיבת זכר ונקבה ['ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה'. יומא נד,א]). לכן הדיבור שיצא משם רומז שהתורה שמגלה את רצון ה', יש בזה תורה שבכתב שזה הגילוי השמימי, אבל מושרש בה גם התושב"ע, וה' רוצה שנעשה את רצונו בעולם ע"פ התושב"ע, שזה מתגלה ע"י לימודנו, שבזה – בכח מעלתנו הקדושה שנטע בנו ה', אנו זוכים לכוון ולגלות את רצון ה' בעולם, כרצונו המתגלה בתושב"ע.