אם כל מה שאלוהים רצה זה להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא היה יכול להכות במצרים מכה אחת גדולה וארוכה  "ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית ז יב), כמו במבול, עד שפרעה היה נכנע 

אולם אלוהים הודיע למשה: "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני אדוני" (שמות יב יב)  וזאת  "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים" (י ב).

   אז השאלה היא מדוע היה חשוב לאלוהים לעשות זאת?

כדי להבין צריך להתחיל מההתחלה

אלוהים בחר את אברם להיות אבי האומה כי לאברם היתה תופעה בריאותית תורשתית, שכל הזרעונים שלו נשאו רק את הכרומוזום הגברי, ולכן נולדו לו, לתרח אביו, לנחור, לישמעאל, ליצחק, לעשו, ליעקב, ולכל בני יעקב, בנים בלבד (מלבד דינה, שרח, ושתי (?) בנות לישמעאל). סביר שהתופעה נשארה בבני ישראל למספר דורות נוספים. 

 (ראו: מדוע נבחר אברהם?). 

אלוהים העדיף שבני העם הנבחר ילדו בנים בלבד כי בתקופה ההיא האב שלט בדת המשפחה, וגם עם שברובו גברים נשא רצון השתלטות וכיבוש, כדי לרכוש נשים (דברים כא יא). במצב הזה בני ישראל היו חייבים לשאת נשים מקומיות.

סביר להניח שבני ישראל היו ברובם גברים, ומחוסר ברירה הם נשאו מצריות כשם שיוסף עשה (בראשית מא מה). אולם כידוע, יעקב נשא את רחל, ובתוקף הנסיבות של עקרותה, רחל האמינה בתרפים של אביה ונשאה אותם בצאתם  מחרן, עד שנכנסה להריון עם בנימין, ויעקב בקש מהמחנה להטהר (לה ד).

לכן כדי לחסל, להשפיל, לדכא, להעליב, לבייש את אלי מצרים, ולמחוק את כבודם מתרבות עם ישראל. אלוהים היה חייב לעשות צחוק מכל אלי מצרים ולעשות בהם שפטים. 

                                         ריבוי האלים במצרים גרם לרבוי המכות.

כך אל התנין נאכל, אלת הנילוס קיבלה מחזור (דם), אל הלידה בדמות צפרדע ברח מהמים והביא סרחון למצרים, האלה בדמות חתול קיבלה כינים, אל הבריאות קיבל שחין, אל השור קיבל ערוב ודבר, אל המדבר קיבל ברד, אל התבואה קיבל ארבה, אל השמש ואלת הירח קיבלו חושך, פרעה, אל במצרים, בנו מת, אל ואלת המים, חיים ובריאה הביאו למוות על כל חיל פרעה בים סוף.

כל אלי מצרים הראו את אפסותם, ולכן חייבות הנשים הנוכריות של בני ישראל לעזוב אלי נכר, לדבוק באלוהי ישראל, ולהשתתף בלימוד ילדיהם על גדולת אלוהים

אלוהים ידע שהוא יעשה שפטים באלי מצרים ולכן העניק ליוסף את החלום השני הצופה את יציאת מצרים שבה: אל השמש, אלת הירח, ואחד עשר הכוכבים, שמצייגים את אלי מצרים הראשיים, ישתחוו לו, לאלוהי ישראל (לז ט).