גאולת פורים - חיבור לשורשים

"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה... ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם... ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת".

פסוקים אלו הם ההכרות הראשונה עם דמויותיהם של מרדכי ואסתר. המגילה בוחרת להדגיש לנו תיאור מסוים על כל אחד מהם, ו"להעלים" את אביה של אסתר שמוזכר בהמשך המגילה ששמו אביחיל.

מרדכי מוזכר בייחוסו בצורה מפורטת, גם לאבותיו וגם לשבטי יהודה ובנימין, מה שמלמד שמרדכי מחובר וקשור למשפחתו ולשורשיה. זה בא לידי ביטוי גם בכך שמסופר עליו שהוא הוגלה מירושלים, הוא זוכר את שורשיו ומקומו. לפי חז"ל הנוכחות שלו בשושן הייתה בשליחות מירושלים בשביל לדאוג להמשך בניית בית המקדש.

את אסתר בוחרת המגילה לתאר כמי ש"אין לה אב ואם". לכאורה מילים אלו מיותרות בפסוק, הרי כתוב אח"כ ש"במות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת", וברור שהיו לה אב ואם שמהם היא נולדה. אלא נראה שביטוי זה בה להעיד על דמותה כמייצגת את מי שנולדה בגולה ולא מחוברת לשורשים שלה.

אסתר כבר גדלה בתודעה של גלות, מנותקת מהשורשים, והדבר ניכר גם בשמה שלמרות שנולדה כהדסה היא גדלה כאסתר שזהו שם פרסי. "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה", אומרים חז"ל: "מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו". אסתר גדלה למציאות של גלות שבה היהודי מתאים את עצמו לתרבות שבה הוא חי.

מצד שני היא גדלה בבית מרדכי שוודאי מחנך ומגדל אותה מתוך קשר לעמה ולמולדתה. נראה גם שחינוכו של מרדכי הצליח, אסתר נלקחת ללא רצונה אל אחשורוש, ולא כ"כ משתפת פעולה עם ההכנות להגעתה אל המלך- "לא ביקשה דבר". "ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי אשר לקח לו לבת" - פתאום לאסתר יש אב? אלא שכאן אנו רואים שחינוכו של מרדכי בחיבורה לשורשיה הצליח, ולכן מזכירה המגילה שוב "אשר לקח לו לבת", למרות שתיאור זה כבר נכתב קודם.

כאן עולה השאלה, אסתר הרי התחנכה בביתו של מרדכי, אז איך על פי הפשט נראה שהיא לא נרתמת ישר להצלת עמה כשהיא שומעת על הגזירה, ומסרבת לבקשת מרדכי לבוא אל המלך ולבקש על עמה? נוסיף ונשאל, המגילה חוזרת ומדגישה ש"אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה" על פי ציווי מרדכי, למה?

מרדכי, מחנך את אסתר לקשר אל עמה ומולדתה, אבל כנראה מבחינה מעשית הוא מבין שעדיף שאסתר לא תגלה זאת, זה ניכר גם בשינוי שמה מהדסה לאסתר, וגם בהדגשה שחוזרת פעמים רבות ש"אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה". אסתר גדלה כבת בית במלכות פרס ולא חושפת את זהותה היהודית. אחרי כשש שנים בארמון המלך מגיעה שעת המבחן לאסתר ולכל היהודים שהתרגלו לחיי הגולה.

נקודת המפנה במגילה היא כמובן הגזירה של המן. החלום לחיים טובים ליהודים בגולה, שנראה עד עכשיו שאכן הצליח גם בלי בית מקדש, מתפוצץ. אין כמו עמלק בשביל להזכיר ליהודים את יהדותם. היהודים ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע", השתקעו בגלות ושכחו שמקומם הוא בירושלים ותפקידם לעזור בבניית בית המקדש השני, צריכים את עמלק שיבוא ויעורר אותם . המן מכריח את היהודים לבחור צד: האם אתם יהודים, או שאתם מתערבים בגויים, גם אם כיהודים שומרי מצוות שאוכלים כשר במשתה אחשוורוש.

כשמגיעה הגזרה, מרדכי מבין שכנראה ההצגה הזו לא יכולה להמשיך, הדרך של להיות נאמן למלכות והורדת הפרופיל כיהודים לא צלחה. מרדכי מחליט לעורר את אחיו היהודים, הוא הולך בתוך העיר וזועק זעקה גדולה כשהוא בלבוש שק ואפר. ואכן כשהיהודים שומעים את גזרת המן הם מתעוררים.

אסתר כבר שש שנים בארמונו של אחשוורוש, מנותקת מעמה ומשורשיה, ואנחנו רואים שבפעם הראשונה שמרדכי מבקש ממנה להיכנס אל המלך ולבקש על עמה היא לא עונה בחיוב. מרדכי חוזר ושולח לה: "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים" – האם זה מה שחושב מרדכי על אסתר שהוא צריך לומר לה זאת? הוא יודע שהיא גדלה בגלות במציאות מנותקת משורשיה ללא אב ואם, ולמרות שהוא חינך אותה מתוך חיבור לשורשיה, הוא מבין שיש מחיר לחיים בגלות ולמדיניות של הסתרת הזהות. הוא מבין שלאסתר לא יהיה קל להחליט לפעול למען עמה, במיוחד שסכנת נפשות כפשוטו מרחפת מעל ראשה. לצורך כך מרדכי צריך לומר לה טיעון חזק שיעזור לה לעשות את הבחירה הנכונה.

מרדכי מנסה לעורר את אסתר דרך הטיעון של הזכרת בית אביה. למרות שגדלת ללא אב ואם תיזכרי בבית אבא, יש לך שורשים, האם את בוחרת להתחבר אליהם ולהמשיך את קיום בית אביך ועמך, או להתנתק ולהביא על בית אביך כרת, אך תדעי שלאומה בכל מקרה יהיה "רווח והצלה ממקום אחר". אנחנו יודעים באיזו אפשרות אסתר בחרה מתוך מסירות נפש על עמה - "תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי". חז"ל מלמדים אותנו שאת הכח להיכנס אל המלך ולבקש על עמה היא שאבה מחיבור לשורשיה: "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות - לבשה מלכות בית אביה".

בסוף המגילה כתוב: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית". אסתר מחוברת לבית אביה ומיניקתה משורש זה מביאה גאולה לעמה ואת התשועה לנצח.