"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד" (שמות כז,כ). '"ואתה תצוה”. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואתה אחר שעמו היה מדבר? עוד למה אמר תצוה ולא צו, עוד למה אמר לשון ציווי. ורבותינו ז''ל אמרו בזה דרשות מהם אמרו (תו''כ ס''פ אמוד) אין צו אלא זירוז לצד שיש חסרון כיס. ואולי כי לצד שהדבר אינו מן המוסר לצוות ה' שידליקו נרות בבית ה' אשר ממנו תצא אורה, אשר על כן אמר למשה כי מצוה זו לא יאמרנה לישראל על פי ה' אלא הוא יצוה, פירוש מפי עצמו שינהגו כבוד זה להביא שמן להדליק, ולזה אמר ואתה, פירוש מלבד מה שצויתיך הוסף אתה לצוותם על זה' וכו' (אור החיים). '"ואתה תצוה" לא הזכיר משה בזה הסדר משא''כ בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה), והטעם משום שאמר "מחני נא מספרך אשר כתבת" וקללת חכם אפי' על תנאי באה ונתקיים בזה' (בעל הטורים). הפרשה אצלנו מתחילה ב"ואתה תצוה" שזה תמוה, וכי מי יכול לצוות אם לא משה רבנו? האור החיים עונה שזה כעין גילוי שלא ראוי כביכול לצוות כך בשם ה'; וע"פ בעה"ט אפשר שזה מבליט שלא הוזכר שמו כיון שאמר מחני נא מספרך (אולי ע”ד הרמז שאומר ה' למשה “ואתה תצוה” שדיבר שלך הוא כציווי, ולכן קללתך אפילו שהייתה על תנאי זהו כציווי ולכן התקיים כאן). ראה ב'תורת המקרא' “תצוה" שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא את דברי האו"ח ומקשה שמצינו לשון צו בפרשת אמור (ויקרא כד,ב), וכן קשה מדוע התורה חזרה על המצווה הזו פעמיים, ראה שם שמאריך ומעמיק שזה קשור לעניין הדלקת הנר המערבי; שכאן (ברישא) מדובר שדולק תמיד ולכן זהו "ואתה תצוה" שזה קיים כשאתה קיים וכן כשיש צדיקים כמוך שאז דולק תמיד, ראה שם. אולי אפשר לומר שבמנורה יש גילוי של נשמות ישראל, שזהו שהנרות רומזות על הנשמה: “נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז). [אולי לכן גם מדליקים בלילה כרמז שבלילה הנשמות עולות לשמים], בשמו"ר כאן יש כמה דרשות על הגילוי של השמן כנגד בנ"י. אולי לכן יש שלושה קנים מכל צד, כעין שהנשמה יורדת לעולם שזהו הקנה המרכזי שהוא מלמעלה עד לבסיס, וסביבו שלושה קנים מהצדדים כרמז לשלושת האבות שהם הנבחרים שדרכם יש גילוי של בנ"י בעולם, כרמז שנשמות בנ"י יורדות לעולם לבנ"י שזה החל מכח האבות שנבחרו להקים את בנ"י [והשלושה קנים מהצדדים כעין נראים שממשיכים אל השלושה בצד שכנגדו, שכעין עוטפים סביב את הקנה האמצעי, כעין שהנשמות יורדות כהמשך מהאבות] (וסה”כ יש ששה קנים סביב הקנה האמצעי, ויחד איתו יש שבעה, שכך זהו גילוי התורה דרך בנ”י שהם מגלים בעולם, שזהו שבעה כנגד העולם – בריאת העולם, וששה כנגד התשוב”ע שהיא ששה סדרים). לכן יש בזה גילוי חזק של אהרן, שכידוע הוא היה מייפה את בנ"י לה', מצדיק את בנ"י לפני ה' (ויק"ר י,ג) (לעומת משה שהיה מקרב בין ה' לבנ"י, שמביא את דבר ה'). אולי זהו "יערך אתו אהרן ובניו ... מאת בני ישראל" (פס' כא), שזהו גילוי של בנ"י ושל אהרן שמביא את בנ"י לה', מקרבם לפני ה'. לכן היה מקום לחשוב שראוי שאהרן הוא שיצווה על כך לבנ"י, שיצווה יחד עם משה, ואף ידגיש להם את עניין הדלקת המנורה, כיון שזה גילוי ששייך בו במיוחד. לכן הדגיש הקב"ה "ואתה תצוה" שהמעלה היא במשה, שאמנם אהרן הוא המקרבם, וזהו גילויה של המנורה, אולם בכ"ז מגלה הקב"ה שגם השורש של אהרן בא מכח משה, ולכן "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך", שיש גילוי שלך – "ואתה … ויקחו אליך", שדרכך יש גילוי של "בנ"י". לכן גם מובן שנאמר בבהעלותך: “ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה" (במדבר ח,ג); '"ויעש כן אהרן" – להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה' (ספרי). שמה החידוש בזה שלא שינה, זה פשוט וברור ואף אחד לא היה משנה? אלא זהו שהדליק כמו שה' ציוה את משה, שאע"פ שהוא זה שמתגלה דרכו החיבור של בנ"י לה', בכ"ז הדליק כמו שה' ציוה שעניין משה יתגלה במנורה. זהו אולי בעומק שבפרשתנו לא נזכר משה כי אמר לה' שימחה מספרו, והנה דבר זה אמר בשביל כפרת העגל, ואכן גרם למחילה על העגל, ובנוסף למשה גם אהרן פעל נגד חטא העגל (ויק"ר י,ג), לכן כאן נרמז על כוחו של משה בכפרה על חטא העגל, כדי לומר שאהרן בא להצדיק את בנ"י לה', אבל זה ניתן בזכות כוחו של משה, שזהו שאהרן מקרב ומייפה את בנ"י לה', אבל זה בא עם כוחו של משה. אולי לכן המנורה נעשית מקשה אחת כאשר היא נעשית מזהב ולא משאר מתכות (מנחות כח,א), כעין רמז לתיקון העגל, לכפר על בנ"י שחטאו, והעגל נעשה מזהב שהותך ויצא העגל (תנחומא "כי תשא" סימן יט), לכן כשבא זהב מדגישים את הגוש של העגל שמכפר עליו, אבל כשבא משאר מתכות אין בו כ"ך את הגילוי החזק הזה ולכן אין בו גילוי של מקשה אחת. נראה שזהו עומק המדרש (שמו”ר לו,ב) שמקשר בין העגל והדלקת המנורה ואומר 'בשביל להעלות אתכם', שזהו כוחו של אהרן ומשה לכפר על העגל. נראה שזה בא ללמדנו שכדי לכפר על בנ"י ולקרב את בנ"י לה', יש צורך בתורה שהיא היסוד לחיבור בנ"י לה', שזהו שמשה הוא שורש כח אהרן. אולי אפשר שזה רמוז בנאמר על מעלת בני האדם: '"ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה' (ספרא; ויקרא יט,יח) שאהבת האחר צריך ששורשו יהיה מכח התורה (שאחרת אינו אמיתי ואינו מחזיק), וכמובן אהבת האחר הגדולה ביותר זהו חיבורו לה', שיהיה מרוצה לפני ה' (שיבקש עליו וייפהו לה', כעין מעשה אהרן). בשני הפס' שמובאים זה מרומז: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'” (ויקרא יט,יח) שאהבת האחר זה משורש גילוי ה' ("אני ה'") שזהו ע"י התורה שהיא גילוי ה' (וכן כרמז שאהבת האחר הגדולה ביותר זה ע"י חיבורו לה', לגילוי ה', שמייפהו לה' ומקרבו לה' ולתורתו). גם בפס' השני "זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אתו" (בראשית ה,א), שהאדם הוא דימוי לה', ולכן כיון שה' מתגלה ע"י התורה, אז כך גם אהבת האחר קשורה לגילוי ע"י כוח התורה (וכן רמז שמודגש הבריאה [“ביום ברא”], כרמז לתורה שה' הסתכל בה וברא את העולם [ב"ר א,א], שכך התורה היא היסוד לכל זה). לכן בנוסף לכך ששמן מרמז על בנ"י, הוא גם מרמז על התורה "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג) [כמובא בשמו"ר לו,ג], כיון ששני הדברים בנ"י והתורה קשורים זה בזה, ולכן מגלה על שניהם. אולם מודגש שכדי להגיע למעלת אהבת בנ"י וחיבורם לה' זה מגיע דרך התורה, שזהו מתגלה באהרן דרך כוח משה ולכן מדגישה התורה "ואתה תצוה" וגו'.