כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת משפטים

כא,ט: וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּה--כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'יעשה לה' מבטא את חשיבות השוויוניות ביחס לאמה המיועדת להיות אשת בנו של אדוניה. היינו יכולים לחשוב שהיא תהיה אישה סוג ב', לכן קובעת התורה ומדגישה באמצעות הדגש בלמ"ד כי גם אמה לשעבר היא אישה ראויה, ושווה בחשיבותה לכל אישה אחרת.

כא,כט-לא: וְהֵמִית אִישׁ, אוֹ אִשָּׁה--הַשּׁוֹר, יִסָּקֵל, וְגַם-בְּעָלָיו, יוּמָת ... אוֹ-בֵן יִגָּח, אוֹ-בַת יִגָּח--כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה, יֵעָשֶׂה לּוֹ: הדגש בלמ"ד בצירוף ' יֵעָשֶׂה לּוֹ' בא ללמד שאין הבדל בין שור שנגח איש או אישה מבוגרים לבין שור שנגח בן או בת צעירים, אף כי ניתן היה לחשוב שהעונש במבוגרים גדול יותר מאשר בצעירים. בשני המקרים בעל השור המועד יומת או ישלם כופר כפי שיושת עליו (ל).

כא,לג-לג: וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר, אוֹ חֲמוֹר. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו; וְהַמֵּת, יִהְיֶה-לּוֹ: הדגש בשי"ן בצירוף 'שמה שור' בא לסלק תמיהה האם שור עלול ליפול לבור, הרי הוא חיה גדולה. הדגש בלמ"ד בצירוף 'יהיה לו' גם הוא בא לסלק תמיהה, האם המזיק גם מקבל תמורה על תשלומו. אכן, שור עלול ליפול לבור, ובעל הבור ששילם לבעל השור – זכאי בנבלה, ויכול למכור את בשרה ועורה. וכן הדבר בנגיחת השור, המזיק משלם וזוכה בנבלה: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ (לו), עם דגש בלמ"ד בצירוף 'יהיה לו'.

כב,טו-טז: מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ, לְאִשָּׁה. אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ, לְתִתָּהּ לוֹ--כֶּסֶף יִשְׁקֹל, כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת: הדגש בלמ"ד בצירוף 'יִמְהָרֶנָּה לּוֹ' מבטא הדגשה לסילוק תמיהה, האם גם במקרה שאבי הבתולה ימאן לתת את בתו לאיש המְפתה, הוא עדיין יצטרך לשלם דמי מוהר. התורה מדגישה באמצעות הדגש בלמ"ד כי אכן, הוא יצטרך לשלם דמי מוהר אף אם לא יישא אותה לאישה.