לפי החת"ס המן החל לרדת במדבר בח"י אייר (המצות הספיקו לחודש עד אמצע אייר ו3 ימים התלוננו עד שירד המן).

בזמן שישראל בחוץ לארץ הם ניזונים מלחם שמיימי נסי אבל כשנכנסים לא"י המן נפסק וניזונים מהארץ הקדושה שפירותיה קדושים מהמן. בא"י מתגלה הקדושה מתוך הטבע והארציות וזו קדושה יותר גדולה מהקודש הגלוי כפי שכותב הרב קוק באורות התחיה מו: "כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה".

השילוב בין הקודש הגלוי והקודש הנסתר הוא קודש קודשים (=קו"ק) , כמו שיר השירים שמגלה את הקודש בכל הרבדים.

בח"י באייר בא"י - ל"ג בעומר, התגלתה הקדושה השמיימית ע"י רשב"י ("עיר וקדיש מן שמיא נחית" ר"ת שמעון) שהוא נשמת מרע"ה, בזמן שהחלה הגלות האחרונה, כהכנה לגאולה וגילוי סתרי תורה , דווקא מתוך הארץ הקדושה ומתוך ישראל.

במדבר יורד לחם קדוש למקבלי התורה ובא"י מתקבלת תורה המגלה את הקדושה שבלחם... 

כאן גם הקשר לפורים שבו נפסק "המן" אבל זה לא היה כשישראל בארצם, לכן אמנם זה נס נסתר אבל הוא לא הגיע ע"י ישראל אלא בחסדי שמיים כשישראל מפוזרים בחו"ל. זה מתבטא בחודש אדר שהוא לפני חודש ניסן - חודש גאולת עם ישראל, בחודש אדר ישראל עוד מפוזרים. לעומת זאת, חודש אייר הוא לאחר חודש ניסן שישראל כעם חוזרים לארץ ישראל ומתוך כך מקבלים תורה יותר שלמה עם כל רזיה. חי באייר מחיה את המשמעות הפנימית הקדושה של חודש אייר...