מתוך הספרים שזכיתי להוציא לאור, מעגלי החיים שמואל 050-6284-199 

תנורו של עכנאי

כאמור לעיל במעשה בתנורו של עכנאי, יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום? עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא .

וביאר הרב דסלר ביאור נפלא עד מאוד: והנה שמיעת בת קול היא השגת האמת שמושגת לאדם  לא רק בשכלו ובחיצוניות לבו, אלא ממקור פנימי עמוק. והיא ההכרה שלמעלה מהשכל על פי הנקודה הפנימית של האדם לפי מהותו.

ולפי שחכמים הכירו את גדולתו של רבי אליעזר כל כך בבהירות עד שבעומק פנימיותם הרגישו הכרח לבטל דעתם כנגדו ולפסוק כמותו.

כמו שמסופר במדרש על הערכתם את רבי אליעזר: ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו (לרבי אליעזר) לישיבה. פעם אחת נכנס ר' יהושע (אחר פטירת רבי אליעזר) התחיל נושק אותה האבן ואמר: "האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית" (מדרש שיר השירים).

מאידך: שכל התורה לפסוק לפי הרוב, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואין לדון על פי הרגשת התבטלות אפילו לעומת הגדול ביותר.

ולכן "עמד רבי יהושע על רגליו", היינו התחזקות גדולה במלחמה הפנימית, ואמר: "לא בשמים היא", כלומר התורה מיוסדת על השכל הישר של רוב חכמי ישראל וצריך לבטל הכרת ה"בת קול" נגד שכל התורה.

ועדיין היה קשה להם, שמא פגמו במה שדחו את הגילוי של הבת קול. שאלו את אליהו: "מה הקב"ה עשה באותה שעה? אמר לו: חייך, ניצחוני בני", היינו שכך היתה הכוונה מתחילה שיבואו לאותה הנהגה החדשה בגדולת התורה ויפסקו נגד רבי אליעזר, למרות שידעו והכירו בגדולתו של רבי אליעזר (מכתב מאליהו ה, דף 220).