הויכוח על התורה

מסכת שבת (פח:): ואמר רבי יהושע בן לוי: כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו? אמר להם: לקבל תורה בא.

אמרו לו: רבונו של עולם, חמדה גנוזה שגנזת תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם ואתה משתעשע בה בכל יום, אתה רוצה ליתנה ביד בשר ודם? 'מה אנוש כי תזכרנו' וגו' (תהלים ח, ה), 'ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ' (שם שם, ב)?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, החזר להם תשובה. אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם. אמר לו: אחוז בכסא הכבוד והחזר להם תשובה.

 אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתוב בה: 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' (שמות כ, ב). אמר להם למלאכים: למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם? תורה למה לכם?

שוב מה כתיב בה: 'לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני' (שם שם, ג). אמר להם: בין עמים אתם שרויים, שעובדים עבודת גלולים?

שוב מה כתיב בה: 'לא תשא' (שם שם, ז) מה משא ומתן יש ביניכם, שאתם צריכים שבועה?

שוב מה כתיב בה: 'זכור' (שם שם, ח) ו'שמור' (דברים ה, יב) מלאכה אתם עושים, שאתם צריכים שבת?

שוב מה כתיב בה: 'כבד את אביך ואת אמך' (שמות כ, יב) כלום אב ואם יש לכם?

שוב מה כתיב בה: 'לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב' (שם שם, יג טו) כלום יש ביניכם קנאה? יש ביניכם יצר הרע? שאתם צריכים לתורה?

מיד חזרו והודו לקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ' (תהלים ח, ב). מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר, שנאמר: 'עלית למרום שבית שבי' (שם סח, יט). בשכר שקראוך אדם לשון שפלות, נוצר מאדמה לקחת מתנות. ואף מלאך המוות מסר לו דבר, שנאמר: 'ויתן את הקטרת ויכפר על העם' (במדבר יז, יב). ואם לא היה אומר מלאך המוות את התרופה, מניין ידע זאת משה?

ונשאלות כמה שאלות:

ראשית:  מה עלה בדעתם של המלאכים שביקשו להשאיר את התורה בשמים וכי הם יכולים לקיים את התורה? ומה תשובה ענה הקב"ה למשה? "אחוז בכסא כבודי" ומה עונה לבסוף משה?

ויש לפרש שהויכוח היה הרבה יותר עמוק ורציני. כידוע יש בתורה מחוץ לפשט גם רמז דרש וסוד (פרד"ס). אמרו המלאכים לפני הקב"ה: אומנם אין ביכולתנו לקיים את חלק הפשט, אבל אנו יכולים לקיים את שאר החלקים: רמז, דרש וסוד. חלקים אלו אנו יכולים להבטיח שנקיימם בוודאי, אך אם תיתן את התורה בארץ אומנם הם שייכים בכל ארבעת החלקים של התורה אך יצר הרע גדול ויתכן שלא יקיימו כלל.

כדי להבין את טענת המלאכים נביא משל: אם באים לאדם ומציעים לו אחת משתי חלופות: או לקבל מליון דולר מיד או 100 מליון בספק, מה עדיף? כל אדם נורמלי יעדיף לקבל מליון דולר בוודאי מאשר להמר על 100 מליון בספק.

כך טענו המלאכים: מאתנו תקבל שלושה חלקים (רמז, סוד, דרש) בביטחון, אך מבשר ודם אפשרי שתקבל אומנם כל ארבעת החלקים אבל בספק גדול, ולכן עדיף שתתן לנו את התורה, "אשר תנה הודך על השמים".

כאן רומז הקב"ה למשה: "אחוז בכסא כבודי", רמז לו על המתנה הנפלאה שנתן הקב"ה לישראל, אפשרות של חזרה בתשובה, התשובה מגעת עד כסא הכבוד. כלומר אומנם לעם ישראל יש יצר הרע ויש ספק בקיום התורה, אך יש תרופת פלא של חזרה בתשובה, ואז כל הפשעים הופכים לזכויות ונמצא קיים את כל התורה כולה למפרע.

ועוד יש לשאול: למה התנגדו המלאכים שתינתן התורה לישראל, אפשרי לתת עותק אחד מהתורה לישראל ועותק שני להשאירו למלאכים בשמים?

ויש לומר: כיון שניתנה התורה לעם ישראל ניתנה להם גם הזכות לפסוק את ההלכה על פי כללי הלכה, ושוב אין רשות להתערב בזה ועל המלאכים לקבל פסק זה בלא ערעור. מכאן ואילך חל הכלל "לא בשמים היא" ומה שחז"ל יפסקו כאן קובע הדבר לכל העולמות ומשפיע אפילו על מערכות הטבע.

לא בשמים היא

על פי זה ניתן להבין את המעשה הנפלא שהגמרא מספרת (ב"מ נט:) על תנורו של עכנאי: 

תנן התם: חתך את התנור חוליות ונתן חול בין חוליה לחוליה - רבי אליעזר מטמא, ורבי יהושע מטהר. וזהו תנורו של עכנאי. מאי עכנאי? אמר רבי יהודה: שהקיפו את רבי אליעזר כעכנא (נחש) זה וטמאוהו.

תנא באותה שעה השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו: אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר החרוב ממקומו מאה אמה, ויש אומרים ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאים ראיה מן החרוב. אמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאים ראיה מאמת המים.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול, גער בהם רבי יהושע ואמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה לזה בהלכה אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדים. 

חזר אמר להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום?  עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא .

אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה מהר סיני אין אנו משגיחים בבת קול, ואחר רבים להטות.

מספרת הגמרא: פגש רבי נתן לאליהו הנביא ואמר לו: מה הקב"ה עשה באותה שעה? אמר לו: חייך, ניצחוני בני.

ממעשה נפלא זה אנו רואים שכיון שניתנה תורה בארץ שוב  חז"ל פוסקים כאן בארץ,  ואין משגיחים אפילו בבת קול מהשמים. ונהפוך הוא שפסיקת ההלכה כאן בארץ מחייבת את השמים  "ניצחוני בני"(ראה בהמשך ביאור נוסף נפלא עד מאוד על מעשה בתנורו של עכנאי).

פסיקת ההלכה משנה את הטבע

מספרים עובדה נפלאה על הגאון בעל שאגת אריה: הגיע אליו יהודי שהיה חולה במצב קשה וביקש מהרב עצה. לאחר שבירר הרב בצורה מדויקת על המחלה, הציע לו לעלות מיד לארץ ישראל. התפלאו התלמידים, יהודי חולה והדרכים בחזקת סכנה איך מציע הרב ליהודי לעלות לארץ ישראל ?

הסביר הרב: מחלה זו שיש ליהודי אם היתה אותה מחלה לבהמה ישנה מחלוקת בין בעל השולחן ערוך לבין הרמ"א אם זוהי טריפה שלא תחיה או שאינה טריפה. לפי השולחן ערוך אינה טריפה ולפי הרמ"א היא טריפה. וכיון שאנו נמצאים בחו"ל שבו פוסקים הלכה על פי הרמ"א הרי יהודי זה הוא טריפה ולא יחיה. אם יעלה לארץ ישראל יקבל עליו את הוראות השולחן ערוך שהוא מרא דאתרא נמצא שיצא מדין טריפה ויוכל להמשיך לחיות.

ואכן עלה אותו היהודי לארץ ישראל וחי בה שנים רבות. רואים אנו מכאן כמה גדול כח פסיקת חז"ל, שברגע שפסקו חז"ל על מחלה מסוימת שאינה טריפה, הדבר משפיע על הטבע ואכן היהודי ממשיך לחיות, הצדיק גוזר והקב"ה מקיים (עיין עוד בספרי "מעגלי החיים" חלק א).