'באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו' (משנה ר"ה א,א). 'ראש השנה לאילן – לענין מעשר פירות שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט, על שחנטו לאחר שבט, דבאילן אזלינן בתר חנטה. אי נמי, נפקא מיניה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני, שאותן פירות שחנטו מר"ה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני, ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני' (ברטנורא). מובא בשם היהודי הקדוש: 'מי שאוכל אתרוג בט"ו בשבט בטוח שישלים שנתו' (היהודי הקדוש, ט"ו בשבט). (והביאו כעין רמז לדבריו, שאמרו חז"ל שאתרוג הוא פרי הדר באילנו משנה לשנה, שכען רמזו שממשיך חיים לשנה). נראה שאולי עניין האתרוג הוא מטעם חיבור לקדושת א"י, שזה פשוט שהרי זה לעניין מעשרות שחלים דווקא בא"י; ובנוסף עניין ט"ו בשבט הוא המציאות הטבעית של זמני הגשם והחורף שבארץ שזה משפיע על החניטה (ראה באריכות ב'תורת המועדים' - 'קביעת ט"ו בשבט כר"ה לאילנות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמאריך בזה מאוד בגרסאות ובדעות השונות), כך שבט"ו בשבט יש גילוי של המציאות של א"י. בפרט ב'אתרוג' יש מעלה של א"י כמתגלה בט”ו בשבט, כיון שהוא בגימטריה כמו 'מעשר' (610), שהמעשר זהו עניינו של ט"ו בשבט (שעל פיו מחלקים בין השנים למעשרות [אמנם ההסבר הראשון לא שייך באתרוג כיון שלא מתייחסים בו לחניטה, אלא הולכים ע"פ לקיטתו האם לפני או אחרי ט”ו בשבט]). לכן באכילת האתרוג מגלים קשר חזק ביותר למעלת קדושת א"י, ולכן בזה מתחברים לאריכות ימים, כדברי הפס' שבא”י יש אריכות ימים: “למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" (דברים יא,כא) [ראה בברכות ח,א]. (נראה לרמז שבפרשיה שם בתורה גם נאמר שירידת הגשמים קשורה לעשייתנו את התורה, ולכן הסיום של אריכות ימים כעין מרמז שיש קשר בירידת גשמים לאריכות ימים, שזהו רמז לט"ו בשבט שנקבע בשל קשר לגשמים בארץ, שיש בו כוח לאריכות ימים, שמתגלה באכילת אתרוג וחיבור בזה למעלת קדושת א"י). עוד נראה, שאתרוג מרמז על התורה, שבה יש שורש לאריכות ימים, עד כדי כך שבמתן תורה הופסקה המיתה (עד שחטאו בעגל): 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). לכן הפס' של אריכות ימים מופיע בפרשיה של שמירת התורה, שכך מתחילה הפרשיה: “והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" וגו' (דברים יא,יג). לכן בט"ו בשבט שמגלה על מעלת קדושת א"י, שזה בא לידי ביטוי גם בתורה שעיקרה היא דווקא בא"י (ספרי "עקב", מג), אז באתרוג מרמזים על חיברנו לתורה וא"י, שכך מבטלים את כוחו של מלאך המוות כעין במתן תורה; שזהו 'אתרוג', שכשמחשיבים גם את מספר האותיות (5 אותיות), יוצא 615 שזהו 'ב', תרי"ג', שיש גילוי כעין במתן תורה, שנתנו שתי הלוחות (ב'), שבהם יש את 'תרי"ג' המצוות וכל התורה כולה (יר' שקלים ו,א), שבמעמד קבלת התורה עלינו למעלת קדושה שהשטן לא יכול להרגנו, וזה מתגלה באתרוג. או בדומה יש לחלק 'אתרוג' ל- 'א' שזה כנגד א"י שהיא מצווה אחת שנתנה לפני מתן תורה, שניתנה לנו עוד מהאבות (ראה ב'תורת המקרא' “בראשית” [א], למרן שר התורה הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), והיא שקולה ככל התורה ('ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה' [ספרי “ראה”, פ]) וכנגדה יש את התורה שהיא תרי"ג מצוות (ששקולים זה כזה), שזהו 'תרוג' שיחד עם האותיות (4) זהו תרי"ג (וכן בתורה הרבה פעמים נכתב ו' ונקרא כאילו י', כך שזה כעין יכול להחשב ה-'תרוג' כעין שנקרא 'תריג'), שכך יש גילוי של תורה וא"י, שזה דבר שמאריך ימים, כמו שנאמר בדברים (יא,כא) שמאריכים ימים על האדמה כאשר שומרים את התורה בארץ. נראה שבאתרוג יש כעין גילוי של גן עדן, שהנה נאמר על יצחק שהריח את ריח גן עדן כשנכנס יעקב לגנוב את הברכות: '"ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו" – אמר רבי יוחנן: אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת "וירח את ריח בגדיו ויברכהו”?! אלא, בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו, נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר לו: "ראה ריח בני כריח שדה”' (ב”ר סה,כב). ומובא בגמ': '(בראשית כז, כז) "ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'” אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כריח שדה של תפוחים' (תענית כט,ב); ומביא תוס': 'של תפוחים. י"מ תפוחים – כריח אתרוגים' (תוס' ד"ה 'של') [וראה יותר באריכות, על שתפוחים הכוונה לאתרוגים, בשבת פח,א בתוס' ד"ה 'פריו'], הרי שאתרוג מרמז על גן עדן. בגן עדן אין מיתה, ולכן הקשר לגן עדן משפיע בעוה"ז לאריכות ימים מקדושה זו, שזהו ע"י הגילוי באתרוג בט”ו בשבט, שט"ו בשבט קשור למעלת וקדושת א”י (מעשרות) וא"י קשורה לעוה"ב (ראב"ע בראשית לג,יט), שכך בגילוי אתרוג (שמגלה קשר לגן עדן) מתחברים למעלה זו וזוכים לקשר לאריכות ימים.