" בכור שורו הדר לו " להפטרת בא לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 5/1/2022
בסד
ד"ת להפטרת פרשת בא לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
בכור שורו הדר לו
----------------------------------------------------------
מצרים משולה בהפטרה לעגלה יפיפיה כפ"ס" עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון בא בא",המלבים מפרש"
עגלה יפה פיה", מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף, וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד, "ובא לו הקרץ" והשחיטה "מצפון" מעם כשדים:
"יפה פיה". הוכפל העי"ן והלמ"ד ר"ל יפה מאד, והיא כמלה אחת, ורמז ג"כ כי נודע בספורי ימות עולם כי בהשור שבחרו לאלהות היה להם סימן מיוחד בפיו, לכן אמר שפיו יפה:
"קרץ". מענין חתיכה וכריתה כמו מחומר קורצתי (איוב ל"ג ו'). ויל"פ מענין רמז כמו קורץ בעיניו, כי המצרים היו מנחשים ע"י תהלוכות השור על עניניהם, והיה להם רמז בהשור, שבא בא מצפון שהיו מניחים אותו ללכת ובא בכל פעם מצפון, והיה להם בזה קריצה ורמיזה שהאויב מצפון יבא עליהם:".
יוסף בורך ע"י משה רבנו בספר דברים את הברכה ,"בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה" ,הספרי מפרש," בכור שורו הדר לו - מלמד שניתן לו הוד למשה, והדר ליהושע; שאלו ניתן הוד ליהושע - אין כל העולם יכול לעמוד בו:
וקרני ראם קרניו - שור כחו קשה, אבל אין קרניו נאות; ראם קרניו נאות, אבל אין כחו קשה; ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם:
בהם עמים ינגח - וכי מה עמים כיבש יהושע? והלא לא כיבש אלא ל"א מלכים! - מלמד שכיבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו:
יחדיו אפסי ארץ - וכי כמה ארצות כיבש יהושע? אלא פרטום זה קטן, כל מלכים שעיבד בה מלכים ושולטונים. ר' יהודה אומר: וכי ל"א מלכים שעבד? כולם היו בארץ ישראל, כדרך שעובדים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחיילות - אומר: לא עשיתי כלום!
והם רבבות אפרים - לפי שלא מפורש לנו עושרם של כנעניים. ומה ת"ל ויאמר אדוני בזק, ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני? והרי דברים ק"ו: ומה אדני בזק, שאינו כדי לימנות עם מלכי כנען, היו ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים מלקטים תחת שולחנו - בוא למוד וראה עושרם של כנעניים מה היה:".השור מוכר לנו מחטא עגל הזהב " בספר שמות לב כתוב" וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַה' מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק." בספר הכוזרי נאמר" לפי הכוזרי לא היה החטא חטא של עבודה זרה, אלא של ניסיון לעבוד את הקב"ה דרך צורה חומרית לעובדו ולהתחבר אליו דרכה, וחטאו בכך שלא שעו לאזהרתו להתרחק מן הצורות והפסלים ולא להשתמש בהם אף לא במשמעות ומטרה כגון זו. ”וְלֹא הָיָה הֶעָוֹן הַהוּא יְצִיאָה מִכְּלָל עֲבוֹדַת מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, אַךְ הָיָה מְרִי לִקְצָת מִצְוֹתָיו, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הִזְהִיר מִן הַצּוּרוֹת, וְהֵם עָשׂוּ צוּרָה“ראיה חזקה לדברי הכוזרי ישנה בפסוקים בהם רואים הקבלה בין יחסם של בני ישראל למשה לבין יחסם לעגל- "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו... ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". מפסוקים אלה נראה כי הם ראו במשה כמתווך בינם לבין האל וכמנהיג בשם האל, וכאשר הוא לא ירד מההר, הם ביקשו ליצור מתווך ומנהיג חלופי, באופן שבו היה נהוג באותם ימים של עבודת אלילים שעושים פסל שמייצג את האל" מה שנוגד את הדיבר ,"לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ" מצווה כז בסדר תרייג מצוות אומרת,"מצוה כז - לא לעשות אלילים עבור עצמו, אפילו ביד אחרים
שלא נעשה צלמים שייעבדו. אפילו לא עבדם העושה אותם, העשייה לבד אסורה, להרחיק המכשול. ואין הפרש בין שיעשה בידו או יצווה לעשות, שנאמר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ג). והמצווה לעשותה הוא הגורם העשייה, זהו דעת הרמב"ם ז"ל (סהמ"צ ל"ת ד).
ודעת הרמב"ן ז"ל (שם) שאין האזהרה בכאן, אלא שלא יעשה צלמים על דעת לעבדם. גם כתב שאין לנו למנות לאו זה מן המקרא הזה, כי לא יזהיר בזה הכתוב רק באיסור עבודה זרה שהוא במיתה. ובעשיית צלמים, כל זמן שלא עבדם אינו חייב בדבר אלא מלקות. והוא ז"ל כתב שכל פסוק זה ד"לא יהיה לך" (שם כ, ב) נחשב ללאו אחד, יזהיר שלא נודה האלהות לזולתו, בין שיקבלנו לאלוה כלומר שיאמר לו "אלי אתה", או שישתחוה לו או יעבדנו באחת מארבע עבודות אסורות או בעבודתו המיוחדת לו. אבל המניעה בעשיית הצלמים וקיומם, כתב הוא דנפק לו מפסוק ד"אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט, ד). ותמה אני על הרמב"ם ז"ל שכתב שאין הפרש בין שיעשם בידו או יצוה לעשותם, שהרי מְצַוֶה משלח הוא, וקיימא לן משלח פטור.
שורש מצוה זו ידוע שהוא להרחיק האלילים.
דיני המצוה כגון העושה צורות, אי זו צורה אסורה לעשות ואי זו מותרת. וחילוק שבין בולטת לשוקעת, ודין טבעת שיש עליה חותם, ויתר פרטיה מבוארים במסכת עבודה זרה (דף מג:).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה צלמים הנעבדים, במזיד -- לוקה."
השור היה אחד מאלילי מצרים , הם יחסו לו כוחות כאלה ואחרים בדומה לכבש שנשחט ערב פסח ונאכל על מצות ומרורים , בני ישראל ערכו את סדר קרבן פסח מול עיני המצרים ללא חשש , מתוך בטחון גמור בה" , השור שמוזכר בספר דברים על שבטי אפרים ומנשה שהם שייכים ליוסף הצדיק
השור סימל את המלוכה הטובה והטהורה שמתחברת חיבור ישיר למלכות הקב"ה , ולמעשה הם מלכות אחת ללא מתווכים כדברי הרלבג," בכור שורו הדר לו - אפשר שרמז בזה אל יהושע שהיה משבט אפרים , והנה היה לו זיו והדר והיו קרני ראם קרניו לנגח בהם הנה והנה בגוים אשר כבש ארצם עד קצותיה. ואמר משה כי אלו הם רבבות אפרים , כי מאפרים יצא יהושע , והם אלפי מנשה , כי ממנשה יצא גם כן מי שיצליח במלחמה והוא גדעון , שהמית זבח וצלמונע ומחניהם שהיה מאה ושלושים וחמשה אלף (ראה שו' ח , י - יב). והנה ההבדל אשר בין שני המושלים שיצאו מיוסף מבואר , ולזה יחס הרבבות לאפרים והאלפים למנשה. וכאלו בארה התורה , שמה שאמר יעקב: "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" (בר' מח , יט) , לא ירצה בו רבוי המספר אך גודל בממשלה ומלכות. וידמה כי מפני שאמר בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ , ולא נתקיים זה ביהושע כי לא כבש כל הארץ המיוחסת לישראל עד קצותיה , כי כבר נשארה הארץ הרבה לרשתה , כמו שנזכר בספר יהושע (ראה יהו' יג , א) , הנה יהיה יותר נאות שישוב זה המאמר לדבר משיח בן יוסף אשר יצליח הצלחות עצומות במלחמותיו , כמו שיתבאר מדברי זכריה; וכבר יהיה לו הדר עד עד שכבר נאמר עליו שהוא יהיה כדוד וכמו בית דוד אלהים כמלאך יי' לפני ישראל (ראה זכ' יב , ח)" ,יהי רצון שזכה לחידוש מלכות ישראל בבנית בית המקדש השלישי בשנת ההקהל הבעל"ט היא שנת תשפב .אמן חודש טוב!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
