כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת וארא

שמות ו,י: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: משפט זה חוזר 77 פעמים בכל התורה (וידבר ה' או ויאמר ה'), ובכל הפעמים יש דגש בלמ"ד של 'לאמר'. כאשר הצירוף הוא אחר, כגון: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם (ויקרא יא,א) אין דגש בלמ"ד של 'לאמר'. נראה לי שהדבר נובע מדרישה נחרצת של ה' ממשה להעביר את המסר שקיבל מאת ה' - לעם, ושלא יעלה בדעתו, לא לשנות ולא שיימנע מִלומר את הדברים. צורת דיבור נחרצת זאת של ה' ניתן להסבירה בכך שמשה הוא הצינור הנבחר על ידי ה' להעביר את התורה לעם ישראל, ועל-כן ה' דורש שלא תהיה כל סטייה מדבריו, ושדבריו אכן יימסרו. ה' מבהיר זאת מפורשות למשה במופע השני של 'וידבר ה' אל משה לאמר': וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ (כט). משה הוא צינור המצֻווה להגיד את 'כל אשר אני דובר אליך', כל ולא חלק. רק פעם אחת 'אל משה לאמר' מופיע בלי דגש במ"ם: וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-מֹשֶׁה לֵאמֹר (במדבר יז,כז), כיוון שכאן בני ישראל מבקשים את משה לאמור, כמובן לא מצווים אותו, ולא ה' מבקש או מצווה, לכן אין דגש בלמ"ד של 'לאמר'. פעמיים מופיע דגש בלמ"ד של 'לאמר' גם לא בדיבור ה' אל משה אלא בדיבור העם אל משה, דיבור הנובע מלחץ: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה (שמות טו,כד). לחץ הדיבור ניכר גם מהדגש בנו"ן בצירוף 'מה נשתה'. וכן: וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא (שמות לו,ה).

ז,ו: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ: משה עשה ראשון ('ויעש משה') ואחריו אהרן: 'כן עשו'. וכן הדבר במקומות נוספים, כגון וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן (ז,י), וכן: וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מֵעִם פַּרְעֹה (ח,ח), ועוד מקומות רבים. משה עשה, בא ויצא ראשון, ואחריו אהרן.

ח,כח: וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ: פעם אחת כתוב, במכת הצפרדע וְהַכְבֵּד (ח,יא). פעמים כתוב וַיַּכְבֵּד, כאן - במכת הערוב וכן במכת הברד: וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו (ט,לד). פעם אחת, במכת הדבר כתוב 'וַיִּכְבַּד': וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם (ט,ז). נראה לי שהשוני בבניין הפעיל (וְהַכְבֵּד  או וַיַּכְבֵּד ) לעומת פָּעַל (וַיִּכְבַּד, וכן וַיֶּחֱזַק), הוא כי במכות הצפרדע, הערוב והברד פרעה הפר את הבטחתו לשחרר את העם, ולכן היה צריך פעולה של הכבדה על ליבו, אך במכת הדבר פרעה לא הבטיח לשחרר את העם, לכן כאן ליבו נעשה כבד מעצמו: וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה. גם במכות ארבה וחושך פרעה הפר את הבטחתו לשלח את העם, ואז כתוב וַיְחַזֵּק ה', בבניין פִּעֵל, כלומר פרעה מצדו כבר היה מוכן אולי להיכנע, אז ה' חזקו. כן הדבר במכת השחין, שם פרעה לא הבטיח לשחרר, ובכל זאת ה' חיזק את לבו (ט,יב), כנראה בגלל שהחרטומים לא יכלו לסלק את השחין (ט,יא), ופרעה היה קרוב לשבירה, ואז ה' חיזק את לבו. גם במכת בכורות פרעה עמד להישבר, אך שוב, ה' חיזק את לבו (יא,י) והוא רדף אחרי בני ישראל.