פרשות ויקהל ופקודי – ביאור "שאלה ופשטה", מאת אי"ם

^[1] לה,ג: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת: ש: מדוע מוזכר דווקא איסור הבערת אש ולא מלאכות אחרות האסורות בשבת? ת: כל יתר מלאכות עשיית המשכן צוינו בכלליות בפסוק הקודם ("כל העושה בו מלאכה יומת"), והן היו נעשות רק במשכן. הבערת אש הייתה נחוצה לצורך התכת המתכות (זהב, כסף ונחושת) שהותכו מכלים שונים שהיה לכל אדם בביתו, והוא רצה להביאם תרומה לא ככלי אלא כמתכת והוצרך להתיך, ולכן הוזהרו בני ישראל דווקא על איסור אש שנעשה כאמור בביתם ("במושבותיכם"), שגם בביתם לא יתיכו את המתכות ביום השבת. אין ללמוד מכאן על איסור הבערת אש בכל שבת ובכל מקום, אלא בהקשר של הבאת התרומה לצורך עשיית המשכן.

^[1] לח,ח: ואת כנו נחושת, במראות הצובאות: ש: מדוע חשוב לציין את מקור הנחושת לכן הכיור? ת: המראות היו מנחושת והיו שייכות לנשים. כאשר אלה באו לאוהל מועד לבקש בקשותיהן, הן השאירו את המראות כתרומה, וחשוב היה להראות שגם נשים השתתפו בתרומה, לא רק בחכמת הטווייה, כמו שחשוב היה לציין שהנשיאים הם אלה שהביאו את אבני השוהם והמילואים לאפוד ולחושן.

^[1] לח,כד: כל הזהב העשוי למלאכה ... תשע ועשרים ככר: ש: מדוע נספרו במדוקדק דווקא הזהב (29 ככר ועוד 730 שקלים), הכסף (100 ככר ועוד 1775 שקלים) והנחושת (70 ככר ועוד 2400 שקלים), ואילו יתר החומרים שנתרמו למשכן לא נספרו (עצי שיטים, בשמים, עורות תחשים וכו')? ת: המתכות נחשבו יקרות (אליעזר עבד אברהם כיבד את הנערה רבקה בתכשיט יקר ערך, כמצוין בבראשית כד,כב: וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם) והיה חשוב להראות שהכול נעשה באמונה, וכמו שהכסף נספר בדיוק לפי מחצית השקל לכל גולגולת, ולכן מכל 603550 בני ישראל מבני 20 שנה ומעלה, היו 301775 שקלים (3000 שקלים לככר, היו 100 ככר ועוד 1775 שקלים), כך גם הזהב והנחושת נספרו במדויק ולא נעלם כלום.

^[1] מ,לה: ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד: ש: אם משה לא יכול היה להיכנס לאוהל, איך עבדו בו את עבודת הקורבנות? ת: נראה כי ענן כבוד ה' כיסה את המשכן סביב, ורק בהעלות הענן נסעו בני ישראל (פסוק לו), אך בפעם הראשונה בלבד כשהוקם המשכן בראשון לחודש הראשון בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים (מ,יז), אז ורק אז היה הענן מלא גם את אוהל מועד, ומשה לא יכול היה להיכנס, לכן הוצרך ה' לקרוא לו מתוך האוהל ולהורות לו להורות לעם את תורת הקורבנות (וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר; ויקרא א,א).