"ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם. לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" (שמות ז,יד-טו). 'ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, שנאמר (שמות ז, טו) "הנה יוצא המימה" וגו'' (מו"ק יח,א). 'אמגושי הוה דכתיב הנה יוצא המימה - מחלוקת במס' שבת (דף עה.), חד אמר חרשי, להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות. ואידך אמר גידופי, להכי יוצא שאומר לי יאורי ואני עשיתני' (רש"י). 'אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת, והלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה, והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו. מגושתא – רב ושמואל, חד אמר: חרשי, וחד אמר: גדופי. תסתיים דרב דאמר גדופי, דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: הלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה, דאי ס"ד חרשי הכתיב (דברים יח, ט) "לא תלמד לעשות" אבל אתה למד להבין ולהורות, תסתיים' (שבת עה,א). 'אמגושא - דאמרינן בכל דוכתא רב ושמואל פליגי ביה. חד אמר חרשי – מכשף. וחד אמר גדופי - מין האדוק בע"ז ומגדף תמיד את השם ומסית אנשים לע"ז. דאי סלקא דעתך חרשי - וטעמא משום דכתיב לא ימצא בך וגו' וקא חשיב מכשף. והא כתיב - לעיל מיניה לא תלמד לעשות כדי שתעשה. להבין - שתוכל לעמוד בהן ואם יעשה נביא שקר לפניך שתבין שהוא מכשף. תסתיים דגדופי הוא - הלכך כל דבריו דברי ע"ז והסתלק מעליו שלא ישיאך' (רש"י). מה העניין שרש"י מבהיר שמחלוקת רב ושמואל זה בכל מקום שנאמר אמגושא, בפשטות זה מובן מעליו? אלא שכנראה בא להוציא מכאלו שלמדו שזה נאמר ספציפית על המקרה של פרעה, כמו שמביא תוס' מהערוך (וחולק עליו): 'אמגושא. פי' בערוך דפליגי בהא דאמר רב פפא באלו מגלחין (מו"ק יח.) פרעה אמגושי היה דכתיב הנה יוצא המימה, חד אמר לעשות כשפים היה יוצא וחד אמר גדופי שהיה עושה עצמו ע"ז שהיה אומר לי יאורי ואני עשיתני. ואין נראה לר"י דפליגי רב ושמואל במאי דאמר רב פפא, אלא פליגי אאמגושא שנזכר בשום מקום במשנה או בברייתא' (תוס' ד"ה אמגושא'). אמנם אצלנו בערוך לא נאמר כך אלא: 'פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה במ"ק בפר' ואלו מגלחין בסוף הלכה ראשונה פירוש אמגושי כמו אותו בשבת בסוף פרק כלל גדול דגרסינן אמגושתא רב ושמואל חד אמר חרשי הוא והוא מכשף' וכו' (הערוך ערך 'אמגושא'). הרי שלא אמר שחלקו דווקא בזה, אלא שזה כמו כשנאמר אמגושתא על פרעה, שכל אחד יסביר ע"פ פירושו את מה שבאה לומר דרשה זו, אבל מחלוקתם היא כללית בכל מקום. כך שזהו כמו שרש"י פירש כאן שזה מחלוקת כללית, ובפרעה פירש שכל אחד יסביר ע"פ שיטתו. אלא שבכ"ז אולי היו שלמדו כמו שתוס' הביא בשם הערוך, לכן רש"י הדגיש שזה נאמר לכל המקומות. או שרש"י  בא לומר ששמואל לא חולק על רב בדין, שלא חלק על כך שהלומד דבר מהכופר האדוק בע"ז חייב מיתה, שלא תחשוב שחלקו על הלומד דבר מהמגוש שחייב מיתה – שהועבר להם כך במסורת וחלקו מה הכוונה, אלא רב אמר מגוש והתכוון לכופר האדוק בע"ז, ואם שמואל היה אומר דין זה היה אומר כופר ולא מגוש, כיון שלא מתבטא כך אלא על המכשף. בעניין פרעה ההסבר שהיה אמגושי שזהו עובד ע"ז זה מובן, שלכן ה' אמר למשה ללכת בבוקר כשיוצא למים, כדי להוכיח שאינו אלוה בעצמו – שאינו ע"ז: '"לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יוֹצֵא הַמַּיְמָה" לא היה יוצא אלא המימה "[בַּבֹּקֶר]" לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר בשעה שהוא נצרך תפוש אותו' (שמו"ר ט,ח), וזהו שדרשו שילך לפרעה כשיוצא למים, אבל לדעה שהיה מכשף איזה הוכחה יש מזה שיוצא למים? אמנם דרשו שיוצא לעשות כשפים אולם איזה הוכחה יש מהנאמר בפס'? נראה שלמדו מכך שנאמר למשה שיצא עם המטה, שהסבירו חז"ל שזה כדי שיאיים עליו: '"וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ" כדי שיתיירא ממנו' (שם), שלמדו כעין שנאמר שילך לפרעה כשיוצא למים שאז יפחד מהמטה, מדוע אז יתיירא ממנו? אלא שפרעה היה מכשף ולכן היה מרגיע עצמו שיכול להציל את עצמו ע"י כישופים, כעין הנאמר קודם: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר.  כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם. ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'" (שמות ז,ח-יג). שפרעה ראה שגם הם יכלו לעשות מטות לתנינים, שזה בכשפים, כמו שמובא בגמ': 'אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא: "בלטיהם" אלו מעשה שדים, "בלהטיהם" אלו מעשה כשפים' (סנהדרין סז,ב). ובזה חיזק את ליבו ולא שמע אליהם, לכן אומר ה' למשה שילך כשפרעה הולך למים, שבמים הכשפים מתבטלים (שם), וממילא אז פרעה ירא ממנו, כי אין לו את הכח של הכשפים, שהם כעין עומדים לעומת כוח המטה, שכאן אין לו את הכוח הזה (של הכישוף) ולכן אז ירא מהמטה. אמנם נאמר שיעמוד "על שפת היאור", שזה לא במים עצמם, אולם כיון שנמצא בשפתו יש לידו מים שבזה משה ישפוך מים ויבטל את הכשפים. ממילא מזה ראיה שפרעה היה מכשף. אמנם רש"י מפרש שהיה יוצא ליאור כדי לעשות כשפים, כך שמשמע שלמדו מעשיית פרעה כשפים שם, שנראה ע"פ זה שדייקו שנאמר בפס' "על שפת היאר", שהדגש שהוא נמצא על שפתו ולא בתוכו, כיון שאין הכשפים חלים במים, ולכן היה עושה דווקא על ידו, שזהו הלימוד שהיה מכשף מהדגש שהוא יוצא למים אבל בכ"ז לא נכנס לתוך היאור, כיון שיצא לעשות כשפים ולכן היה מקפיד שלא יהיה בתוך המים.