"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך. ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז, כט-לא). '"אל נא תקברני במצרים" – סופה להיות עפרה כנים, ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)' (רש"י). מדוע רש"י מביא שלוש סיבות? אומר המהר"ל: 'סופה להיות עפרה כנים. כך דרשו רז״ל בב״ר (צו, ה). יש מפרשים דכל הני טעמים צריכים יחד; דב׳עפרה כינים׳ לא סגי, דזה לא שייך רק כאשר היה נקבר בעפר שלהם, אבל אם היה נותן אותו בארון והיה ניתן בנילוס או בכיפה - לא שייך הך טעמא, דהא לא נקבר בעפרם. ובטעמא ד׳יעשוני עבודה זרה׳ לא סגי, דזה הטעם לא שייך אלא כשהוא בעין ולא היה נקבר, שיהיו סבורים שלכך לא נקבר כדי שיעבדו אותו, אבל אם היה נקבר בארץ לא היו עושים אותו עבודה זרה. ועוד דלא שייך עבודה זרה אם נקבר בקרקע עולם, שקרקע עולם אינה נאסרת (סנהדרין מז ע״ב), ולא נעשה המת עבודה זרה כיון שאינו נאסר, וכשנקבר בקרקע עולם שב להיות המת כקרקע עולם, ואין עליו שם עבודה זרה כמו שאין שם עבודה זרה על חמה ולבנה וכוכבים, לכך בעי לטעמא ד׳יהיה עפרה כנים׳ אם יהיה נקבר בארץ בעפר. ובהך תרתי לא סגי ד׳יהיה עפרה כנים׳ ו׳יעשוני עבודה זרה׳, דאם כן למה היה מטריח אותם לקוברו בארץ, יקבר בחוצה לארץ מיד - רק שלא יהיה בארץ מצרים, אלא משום שאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בגלגול מחילות. ובהך טעמא לבד גם כן לא סגי, דאם כן הוי ליה לצוות לבניו לישא עצמותיו עמם כשיצאו, ולכך צריך לטעמא דיהיה עפרה כינים ויעשו אותו עבודה זרה. ובטעמא דאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בגילגול מחילות - ויהיה עפרה כינים לא סגי, דאם כן לא יקברו אותו בעפרה ויתנו אותו בארון ויהיה עומד בכיפה ואחר כך יעלו אותו עמהם. וכן בטעם שאין מתי חוצה לארץ חיים וטעם דיעשוני עבודה זרה לא סגי, דאם כן יקברו אותו בעפרה ואחר כך יעלו אותו עמהם, ולא שייך בזה עבודה זרה שאין משתחוין לו אלא אם כן לא היה נקבר, שאז יהיו סבורים המצרים שלכך לא נקבר כדי שיעבדו אותו. ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת, ולפיכך צריך לכל הני טעמים. אבל הא ליכא להקשות דהשתא עם כל הטעמים קשה גם כן ויקברו אותו בחוץ לארץ, ואחר כך כשיצאו ממצרים יעלו אותו עמהם, דכיון דהיה מטריח אותם לשאת אותו ממצרים וגם כן כשיצאו יהיו צריכין להעלותו - טוב יותר בפעם אחת ולא בשתי פעמים, ולפיכך הוצרך לג׳ טעמים. וכל פלפול זה אין צריך, דכל שלשה טעמים נכתבו בקרא; ״אל תקברני במצרים״ רוצה לומר אל תקברני בעפרם, מפני שסופה להיות עפרה כנים. ״ונשאתני ממצרים״ (פסוק ל) שלא אהיה עמהם מפני שיעשוני עבודה זרה, לכך תשאני משם. ״וקברתני בקבורתם״ (שם) במערה, מפני שכל המתים עתידים לעמוד מתוך המערה, שכן דרשו רז״ל במדרש' וכו' (גור אריה). אולי אפשר שלמדו מהפס' שיעקב אמר ליוסף בהרחבה כדי לרמז על שלושת הדברים: "אל נא תקברני במצרים" רומז שעפרה יעשה לכינים, שלכן הקבורה במצרים תגרום בהמשך לפגיעה בגופו בקבר, כעין שלא נקבר כראוי; ואף רומז "אל נא" בגימטריה 'בכינ' (נ' בקמץ שנשמע כינה), רמז לכך שלא רוצה ליקבר במקום שיהיו בו כינים. אולי גם יחד עם ארבעת האותיות יוצא 86 גימטריה של 'אלקים' כרמז לדברי החרטומים שבכינים מוכחת יד ה': "ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלקים הוא" (שמות ח,טו). "ושכבתי עם אבתי" רומז לגלגול מחילות, ששכיבתי תהיה כמותם, שעכשיו שוכבים ומיד קמים לעתיד לבא בלי צורך בגלגול מחילות. וכן רומז על תחיית המתים (שאז יקום בא"י ולא יצטרך לגלגול מחילות), כרמז שיש בתורה לתחיית המתים: 'א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות? שנאמר "הנך שוכב עם אבותיך וקם" וגו'' (סנהדרין צ,ב); שכך "ושכבתי" כעין "שוכב" שנאמר ברמז לתחיית המתים. "ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם" שלא ישאירו במצרים ששם יעשוהו כע"ז, אלא יעלהו לא"י ויקברו בקבורת האבות, שהם נלמו נגד הע"ז בעולם, כך שקבורתו שם לא תהיה נגישה למצרים כדי שיעשוהו ע"ז, כעין גילוי האבות נגד הע"ז. נראה אף שרומז "ונשאתני" כרמז שהמצרים היו עושים אותו לע"ז בשל שהנילוס היה עולה לקראת פרעה בגלל ברכת יעקב (' ... ומה ברכה ברכו? שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ' [רש"י. בראשית מז,י]), מימלא כיון שהנילוס חשוב ביותר לחיי מצרים, וראו שיעקב שולט בו כ"ך אז היו עושים אותו לע"ז – שמזה חשש יעקב, לכן נרמז להפיכתו לע"ז בלשון נשיאה שעולה ומזיז ממקום למקום (כעליית הנילוס). נראה שיש גם סיבה של עצם מעלת א"י, שזהו "וקברתני בקברתם" שהאבות קבורים בא"י, שהיו מאוד חפצים לידבק בארץ. רש"י אמנם לא מביא זאת, אולם זה משום שמסביר מה רע בקבורה במצרים, שהדגש הוא על "אל נא תקברני ממצרים", אבל מה שרוצה במיוחד ליקבר דווקא בא"י, את זה אין צורך לומר כיון שזה דבר ברור וידוע שהאבות חיבבו את הארץ (וגם זה כבר נרמז בכך שבא"י יש מעלת קדושה מיוחד, שלכן אין צער גלגול מחילות כדי לקום תחיית המתים).