"יִשָּׂשכָר חֲמֹור גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל"

(בראשית מט, יד-טו)

בברכתו של יעקב אבינו ליששכר נאמר, שמאחר שיששכר ראה שהמנוחה טובה ("וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב"), הוא הטה את שכמו לסבול ("וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל"), וקביעה זו תמוהה. ר' שמחה בונים מפשיסחא זי"ע מיישב את הסתירה כך: (קול מבשר, חלק א', פרשת ויחי, אות יג):

"ותירץ, כי העצה למנוחה - הוא סבלנות. ואם אין לאדם סבלנות, אזי בשום אופן לא יהיה לו מנוחה... ולכן, אם לא ירגיל איש את עצמו בסבלנות, יהיה לו מגרעות ועלבונות כל ימי חייו. ואם יהיה לו סבלנות, אזי יבלה בטוב כל ימי חייו, ואת הכול יסבול ויקבל בטוב. וייטב לו בזה ובבא. וזו, 'וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל' - 'לִסְבֹּל', מלשון סבלנות".

במקום אחר פירש ר' שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל (שיח שרפי קודש, פרשת ויחי): " 'וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב... וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל' - אם רוצה אדם שיהיה לו מנוחה, ירגיל את עצמו לסבול כל דבר הבא עליו, ואיך שיהיה ישווה בעיניו. אז יהיה לו מנוחה תמיד".

וכמו כן מייעץ לנו גם הצדיק רבי יצחק מוורקא: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב" - מתי זוכה האדם למנוחה אמיתית? אם מקיים בעצמו: "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" - רק אם גומר הוא בלבו להיות סבלן ומוכן לסבול הכל.

מי שעסק רבות במידת הסבלנות הוא ר' נחמן מברסלב, וכך מובאים הדברים בספרו "ליקוטי עצות" (ערך סבלנות, אות י"א):

"צריך שתדע שכל אדם שבעולם עוברים עליו יסורים וצרות הרבה והרפתקאות שונות בלי שעור, הן בענין הפרנסה, הן בענין בריאת הגוף, הן בענין אשתו ובניו ובני ביתו. ואין נמצא אדם בעולם שלא יעברו עליו יסורים והרפתקאות הרבה, 'כי אדם לעמל יולד' (איוב ה, ז) וכתיב: 'כי כל ימיו מכאבים וכעס' (קהלת ב, כג). ואין שום תקנה להינצל מזה כי אם לברוח לה' יתברך ולהתורה. על כן ההכרח שיהיה לכל אדם סבלנות גדול שיסבל כל מה שיעבר עליו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'סמא דיסורי קבילא' (התרופה לייסורין - לקבלם)... וכל החכמים מאריכים בזה וכולם אומרים, שהעולם הזה מלא יסורים ודאגות והרפתקאות בלי שעור. כי האדם לא נברא בשביל להתענג בעולם הזה כלל, רק שיעמל בעולם הזה כדי שיזכה לעולם הבא. על כן צריכין לסבל הכל ולהאמין שהכל לטובתו. כי 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (ברכות ס), ולברוח בכל פעם לה' יתברך ולתורתו ולהתפלל ולהתחנן לפניו, כי אין מקום לנוס מפגעי העולם כי אם אליו יתברך לבד, כמו שנאמר, 'ומנוס ביום צר לי' (תהילים נט, יז), ואפילו הגרוע שבגרועים יכול לברוח לה' יתברך תמיד, כי ה' יתברך בכל מקום וכמבאר בדברינו באריכות במקום אחר. ותכף כשבורח לה' יתברך אזי כל מה שעובר עליו נתהפך לטובה גדולה לנצח".

המסר שעולה מדברי הפסוק הוא: שמי שרוצה מנוחה בחייו, חייב להרגיל את עצמו להיות סבלן, לא לכעוס על זולתו ולקבל את קשיי החיים בשוויון נפש ובסבלנות.

יהי רצון שנזכה להתחזק במידת הסבלנות על מובניה השונים.

הרב נחמיה רענן, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home