'אמר ר' חנינא: בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן", והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב: "לושי ועשי עוגות". ואמרו לו: "שוב אשוב אליך"; ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו' (ילקו"ש מלכים, רמז קפד). היה ראוי מצד גמר בניית המשכן שיקום בכ"ה כסלו, אלא שה' דחה לחודש שנולד בו יצחק (ניסן), ולכן ה' בא לשלם לזמן ההוא, ולכן שילם ע"י שעשה אז את חנוכת המקדש ע"י החשמונאים. אולי אפשר לומר בהמשך לזה, שהמשכן הוקם בעקבות שחטאו בעגל, שהשראת השכינה בעולם נפגמה ולכן היה צריך את המשכן להשראת שכינה גם בהיותנו בחטא (ושאר ביהמק"ד הם כהמשכו): "השכן אתם בתוך טמאתם" (ויקרא טז,טז), '"השכן אתם בתוך טמאתם" - אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם' (רש"י), שלכן הצטוו על המשכן לאחר חטא העגל וקבלת הסליחה עליו, כמו מסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה  גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' "תרומה"). לכן המשכן מראה על כפרת העגל: '"אלה פקודי המשכן משכן העדות" – עדות לכל באי העולם, שנמחל להם על מעשה העגל' (תנחומא "פקודי" סימן ו). לכן נראה שכיון שהמשכן מדגיש שנמחל מעשה העגל, לכן לא מיד הוקם המשכן לאחר שבנוהו, כעין רמז שלא מיד נמחל להם מעשה העגל אלא לאחר ששבו בתשובה ומשה ביקש סליחה, והדגיש בה את זכות האבות: "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם. וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב, יג-יד) [והסליחה נאמרה רק לאחר כמה חודשים – ביוה"כ]. לכן כשגמרו לבנות לא מיד הוקם המשכן, אלא התעכב לזמן שמחת הולדת יצחק, כדי לחבר לגילוי זכות אבות שבזכותם נסלח חטא העגל (שיצחק הוא הכי קרוב לזה, שאברהם ויעקב נולדו בתשרי ע"פ ר"א [ר"ה י,ב], ולשיטת ר"י [שם יא,א] שנולדו בניסן אפשר שזה גם קשור אליהם, רק שלא רצו להיכנס למחלוקת לכן הביאו את יצחק שזה לכו"ע בניסן), ובפרט יצחק שנעקד כקרבן בעקידה, ולכן נעשה כמו קרבן עולה: '"גור בארץ הזאת" - א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). לכן ביצחק מתגלה גילוי הקרבן בישראל, שכך ראויים למשכן, שבקרבנות כעין מבטאים את העלאת עצמנו כקרבן לה'. בנוסף, המשכן מבטא את גילוי השכינה, ולכן זה קשור לא"י שהיא המקום של גילוי השכינה בשלמות, ולכן ראוי להתחבר ליצחק שהוא קשור לא"י בשלמות בהיותו כקרבן (שלכן נאמר לו שלא יצא לחו"ל שלא יפסל בהיות כקרבן). לכן נראה שהתשלום לזמן של כסלו הוא במקדש של החשמונאים, בחנוכת המזבח במלכות החשמונאים, שלהבדיל משאר השבטים שחטאו בעגל שבט לוי לא חטא (רש"י; במדבר א,מט. במדבר רבה א,יב), ולכן במלכות החשמונאים שהיו משבט לוי (כהנים) לא היה צורך לבטא במיוחד את זכות האבות לכפרה על העגל, כיון שהתגלה כזכותם של שבט לוי שלא חטאו בעגל, ולכן אז בא לידי גילוי התשלום לזמן כסלו שגמרו בו לבנות את המשכן (שמשה אז אמר את חשבון המשכן והדגיש "משכן העדות" שהיא עדות לכפרה על העגל, שמודגש שזה בגילוי חזק לכפרת העגל שחטאו בו שאר בנ"י, ולכן אע"פ שנגמרה אז מלאכת הייצור בכ"ז עדיין לא הוקם). שאמנם בעצם המשכן יש גילוי של כפרה על עגל והשראת שכינה גם בטומאתנו, אולם הצורך להדגיש חזק את גילוי זכות האבות לכפרה, זה היה דווקא במשכן ובמקדש כיון שכלל בנ"י חטאו בעגל, אבל בגילוי של מקדש כששבט לוי שולטים (שהוא תחת חסותם) אז יחסית פחות צריך להדגיש זאת, ולכן אז זה הזמן לשלם לכסלו (אמנם גם במדבר בהנהגה עמדו משה ואהרן שהיו משבט לוי, אולם שם זה היה סמוך לעגל והיה בולט שזה לכפרה לעגל, ולכן היה צריך חיבור ליצחק. גם התרומה למשכן באה במיוחד מכל ישראל, ואף כל נשיא שבט הביא תרומה וקרבן, כך שבולט הדגש של שייכות לכלל בנ"י. גם הנהגת משה ואהרן לא היו כשלטון תמידי אלא כזמני להנהגה במדבר [וכשליחים להביא את דבר ה'], לעומת שלטון של בית חשמונאי שהיה שלטון ממש של שבט לוי כמלוכה שנמשכת, שזה מדגיש את ההנהגה של לוי). בנוסף, זה נעשה בעקבות מלחמה על א"י, שיצאו להילחם בשל הגזרות, שזה כולל על טומאת המקדש, וזה נעשה ע"י שנלחמו במסירות נפש (והמתים הם כקרבן) וכבשו את הארץ והקימו שלטון יהודי בארץ, ולכן יש בזה גילוי כעין יצחק שמסר נפשו בעקידה ונעשה קשור לא"י, שכך אצלם יש גילוי של יצחק עם קשר למקדש (שיצאו להילחם לטהרו), ולכן ראוי אז לשלם את התשלום לכסלו שנדחתה הקמת המשכן ממנו בשל יצחק, שכאן נעשה בזמנו (כ"ה כסלו) עם גילוי כעין יצחק.