לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת וישב
לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת וישב
בראשית לז,א: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן: אברבנאל: "מה בא ללמדנו ... אחרי שאמר 'בארץ מגורי אביו', חזר לומר 'בארץ כנען', הלא ידענו שיצחק לא יצא מארץ כנען כל ימיו? ... כאילו יעקב נתדמה באלו המגורות (הפחדים = ארץ מגורי אביו = פחד יצחק) לאביו יצחק, כי כמו שאביו יצחק בזקנתו סבל עמל עשו ויעקב ומשטמתם, כך יעקב סבל קטטת ומשטמת בניו, וכמו שיצחק היה סיבת קטטת בניו באהבתו את האחד יותר מן האחר, ככה יעקב היה סיבה במריבת בניו במה שאהב את יוסף, וכמו שיצחק סבל פרידת יעקב ממנו 2ם שנה בבית לבן ושתיים שנים בדרכים..., כן יעקב סבל פרידת יוסף ממנו 22 שנה ...", ועוד דברים דומים בין יצחק ליעקב (יצא את הבית עני וחזר עשיר, יצחק מת בשיבה טובה וקברוהו בניו – יעקב מת בשיבה טובה וקברוהו בניו. גלגל חוזר בעולם.
לז,לה: וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם: כמה קושיות שואל על זה אברבנאל, אביא כאן שלוש: " (א) לפי שאין המנחמים שיהיו בנים ובנות, כי הם מכלל האבלים המתנחמים ... (ב) 'וימאן להתנחם' – וכי דבר נפלא (חריג מאד) הוא להיפקד אחד מבני אדם? וכל שכן אב ל 12 בנים... (ג) מה שהסכים דעת עליון (ה') ולא דיבר ולא הוכיח ליעקב עליו ולא הודיעו אמיתת העניין? ... (לשאלה א') פחדו פן יגיע אליהם גם כן הרעה ... (לשאלה ב' ארבע תשובות) (ב-1) האם ראוי כי ארד אני הזקן אבל בני הנער שאולה ... (ב-2) אני שלא אדע קבורת בני ולא אוכל ללכת על קברו שהוא השאול, איך אוכל להתנחם ... (ב-3) ראה שבעוונו (של יעקב) מת ואם יתאפק מצערו ויסיר אותו מלבו, יוסיף ה' להכותו מכה רבה ולכן מיאן להתנחם ... (ב-4) ה' התקין בניין האבות והשבטים דוגמת העולם השמיימי ... לפי שהיו ה 12 שבטים כנגד ה 12 מזלות שבשמיים ... לפי שבהִבטל אחד מבניו יתקעקע כל הבניין ... (לשאלה ג') נסתלקה ממנו הנבואה כל 22 שנה שלא ידע מיוסף, וכאשר אמרו לו 'עוד יוסף חי' (מה,כו) נאמר 'ותחי רוח יעקב אביהם'". שאלה מהותית והסברים פשוטים ועמוקים.
לח,כד: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף: אברבנאל: "מי שמו שר ושופט בדבר הזה, שציווה במהירות מבלי לשמוע טענתה 'הוציאוה ותישרף' ... (ועוד) לא היה לו לשפוט בזה כי אין קרוב נעשה דיין, כל שכן לעצמו? ... מנהגם בימים ההם ... שהאישה שתזנה תחת בעלה, יהיה עושה בה כרצונו וימסרוה בידו, אם ירצה להמיתה – תמות, ואם לפוטרה – תפטר, ולכן בהיות תמר זקוקה ליבם הייתה כאשת איש לכל דבר, ועל יהודה היה לו לתת העונש כרצונו". יש תורה ויש מנהג. מעניין.
מ,א-ב: חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וְהָאֹפֶה--לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם. וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה, עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו--עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְעַל שַׂר הָאוֹפִים: אברבנאל: "למה לא קראם בראשונה סריסים ולא שר המשקים ולא שר האופים (אלא משקה ואופה)? ... המשקה הקטון שהיה נותן אותו יום הכוס בידו, והאופה הקטון שהיה נותן המאכל לפניו אותו יום, חטאו למלך ... פרעה לא קצף עליהם, כי הם מאפס ותוהו נחשבו לו, אבל קצף על השרים שהניחו אותם במקומם לעבוד". אחריות מיניסטריאלית.
שבת שלום (מוקדמת), שבת של התדמות לאבותינו בדברים הטובים, נחמה ושמחה בעקבותיה, משפט צדק ואהבת אדם, אורן.
***