chiddush logo

הישיבה במקום גרי יצחק ומכירת יוסף

נכתב על ידי יניב, 22/11/2021

 

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם. ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו. ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי" וגו' (בראשית לז,א-ו). 'ד"א "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" וגו'. אברהם גייר גיורים, הה"ד (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו" וגו' "ואת הנפש אשר עשו בחרן". א"ר אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לבראות אפילו יתוש אחד אינן יכולין, ואת אומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא אלו הגרים שגייר אותם אברהם. ולמה אמר עשו ולא אמר גיירו? ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו. תאמר אברהם היה מגייר ושרה לא היתה מגיירת, תלמוד לומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן", אשר עשה אין כתיב כאן, אלא אשר עשו. א"ר חוניא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, ומה ת"ל "אשר עשו"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה. יעקב גייר גיורים, דכתיב (בראשית לה, ב): "ויאמר יעקב אל ביתו" וגו' (שם לה, ד), "ויתנו אל יעקב" וגו'. ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו? רבי יצחק, ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם ר' יהודה בר סימון: כאן כתיב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", מאי מגורי אביו? מגיורי אביו' (ב"ר פד,ד). כאן בפס' נרמז שיצחק גייר גיורים, נראה שלמדו זאת מעצם העניין שנאמר "בארץ מגורי אביו בארץ כנען", והרי אנו כבר יודעים שיצחק היה גר בכנען אז מה ההדגשה הזו שזו ארץ מגוריו? אלא בא לרמז שגר שם ולכן השפיע על הסובבים אותו, כמו שאברהם השפיע על סביבתו (כמו שאומר המדרש שהיה מכניסם לביתו וכו'), ולכן כיון שהיה זה מקום "מגורי אביו" אז שם השפיע גם שהיו 'מגיורי אביו'. אולם לא מובן מה העניין לספר זאת דווקא כאן, לכאורה היה ראוי לספר זאת במקום שמדברים על יצחק? אלא נראה שיש כאן קשר לכל הסיפור. יוסף מביא את דיבת אחיו לאביו, ולא מובן הרי יוסף היה צדיק גמור (' ... יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה' וכו' [כתובות קיא,א]) אז מדוע הוציא דיבה על אחיו? (אמנם אפשר שנקרא צדיק רק לאחר הניסיון באשת פוטיפר, אבל בצעירותו לא היה כזה צדיק.) ועוד שיוסף היה ת"ח: '"בן זקנים" - ... ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' (רש"י בפס' ג [וכן בב"ר פד,ח]), הרי שהיה ת"ח אז איך מוציא דיבה על אחיו? בפשטות הוא בדק וחשב שהם חוטאים, ולא הקשיבו לו ולכן לא נשארה לו ברירה אלא לפנות ליעקב. ואולי היה כאן יותר מזה, שחשש שאותם הגרים שיצחק גייר רואים את אחיו שהם חוטאים ובזה הם (הגרים) מתקלקלים, ולכן היה חשוב לו לספר ליעקב כדי שימנע זאת מהם, ולכן זה קשור להיותם יושבים במקום הגרים של יצחק, שזהו תחילת הפרשה. בפרט יוסף חשב שזו האחריות שלו לשים לב לזה, כיון שהוא היה החכם של בית יעקב, ולכן ראה את עצמו כאחראי על הקדושה בבית, שזה כולל גם את האחריות על הגרים. לכן האחים כעסו לא רק על עצם זה שעשה לו יעקב כתנת פסים והוא אף חלם וסיפר להם שמולך עליהם, אלא בזה גם ראו קשר לדיבה שהיה מוציא עליהם, שזה בשל שהרגיש עצמו אחראי על כל הבית, כמו מלך שאחראי עליהם. אולי כרמז אפשר שנאמר "היה רעה את אחיו בצאן" שבכוונה נאמר כך ולא "עם אחיו" (שזהו הכוונה כאן, שמתפרש כ'עם', כי "את" משמש בלשון 'עם') כדי לרמז שכביכול היה רועה את אחיו, שהיה מנהיג אותם ע"י שהיה מספר עליהם ליעקב (שזהו סוף הפס' שהיה מביא את דיבתם), וזה נעשה "בצאן" בשל צאן מרעיתם של יצחק ויעקב – הגרים שבביתם. נראה להוסיף שכיון שיש קשר בין הגרים שגרו שם לדיבה ולשנאת האחים, אז גם בעונשו יש רמז לדיבתו, בעניין מקום – בשכם, כרמז לעניין הגרים שהם שייכים בעניין מקום (מקומו של יצחק). '"יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" וְגוֹ' ואת אמר "וְהוּא נַעַר"? אלא שהיה עושה מעשה נערות - ממשמש בעיניו, מתלה בעקיבו, מתקן בשערו. "הָיָה רֹעֶה וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה" - מה אמר? ר' מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון. ר' מאיר אומר: חשודים הן בניך על אבר מן החי; ר' שמעון אומר: תולין הן עיניהן בבנות הארץ; רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים. ר' יהודה בר סימון אמר על תלתיהון לקה, (משלי טז, יא) "פלס ומאזני משפט לה'". אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי - חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים – (בראשית לז, לא) "וישחטו שעיר עזים". אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים – (תהלים קה, יז) "לעבד נמכר יוסף". אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ – חייך שאני מגרה בך את הדוב – (בראשית לט, ז) "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו" וְגוֹ'' (ב"ר פד,ז). נראה שהביאו שלושה דברים שעשה כנער, שלמדו זאת כרמז למה שהוציא דיבה, שכיון שהתנהג כנער, שלא כראוי, אז מפגם זה נגרם שטעה וחשב שאחיו חוטאים והוציא דיבתם. שכך בשל שהיה ממשמש בעיניו טעה שאחיו תולים עיניהם בבנות הארץ; כיון שהיה מתלה בעקיבו (שיראה גבוה) שכמתעלה ע"י בשרו, אז טעה שאוכלים אבר מן החי; כיון שהיה מתקן שערו להראות יפה ומיוחד, אז טעה שמזלזלים באחרים – בבני השפחות. או שמתלה בעקיבו זה להראות גבוה מאחרים ולכן טעה שמתגאים על אחרים – על בני השפחות, וכיון שהיה מתקן שערו שזה קשור לתאווה גדולה (שהשיער מושך ומשפיע חזק לתאווה), אז טעה שהם בעלי תאווה גדולה שאוכלים אבר מן החי, שלא מתאפקים לשחטו קודם. או ששיער זה ערווה באשה, ולכן על שתיקן בשערו טעה שמביטים בבנות הארץ, ובשל שמשמש בעיניו טעה שחשב שהם בעלי תאוות לבשר שלכן שכשרואים בשר מיד רוצים לאכלו אפילו בלא שחיטה, אלא מיד כשעוד הבע"ח בחייו. בכ"א לכן בשל שנאתם שהחלה בהוצאת דיבתם (וכמו שאמרנו היה לזה קשר גם בכתנת וגם בחלומות, שראו כהמשך מעשיו נגדם כאחראי מעליהם) מכרוהו (ואף בטוח בשל מעשי נערותו, שהיה מתייפה, זה הקל על מכירתו, שידעו שהמצרים שטופים בזימה, כמו שקרה כשהגיע לשם שהנשים רצוהו וכן פוטיפר), וזה בעקבות שנשלח לחפש את אחיו בשכם לשאול בשלומם, ומובא בחז"ל: '"ויבא שכמה". מקום מזומן לפורענות: בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד "ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים" (מלכים א יב)' (תנחומא "וישב" סימן ב). נראה שזה עונשו על שהוציא דיבה (כמו שמובא בב"ר שכעונש על הדיבה נמכר לעבד), ולכן יש גילוי לדיבתו בשכם, ששם עינו את דינה, שזה כנגד שאמר שנותנים עיניהם בבנות הארץ. שם נמכר יוסף לעבד שזה כנגד שאמר שמזלזלים בבני השפחות וקוראים להם עבדים (וביר' [פאה א,א] נאמר יותר מזה: 'ונוהגים בהן כעבדים'). בשכם התחלקה המלכות, שזה כנגד טענתו שאוכלים אבר מן החי, שמלכות יהודה היא גילוי מלכות ה', שזהו דבר שנחשב חי, שהקדושה נחשבת לחיים (שלכן צדיקים נקראים חיים [ברכות יח,א], ואף עוד דברים השייכים לקדושה [באבות דר"נ לד,יא]), ולכן הפיצול ממנה זהו כעין לקיחת אבר מן החי. (או שעינוי דינה זה כנגד אבר מן החי, שיעקב הרגיש בזה כאילו חתכו ולקחו חלק ממנו; וחלוקת המלכות כנגד נתינת העיניים בבנות הארץ שהתורה הזהירה שזה מביא לע"ז: "ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים" [דברים ז,ג-ד], ובעקבות החלוקה הקים ירבעם בהמשך עגלים לע"ז, וכן בכלליות מלכות ישראל היתה שקועה בע"ז). שכך עניין שכם רומז למכירתו על דיבתו, וזה אולי גם רמז שהוציא דיבה גם בגלל הגרים, שהתגיירו כיון שהיו שם במקום – של יצחק, ולכן במכירה התגלה גילוי מצד המקום – שכם שמרמז על דיבתו.

החידוש הוקדש:

למשפחת לוין שיעברו דירה

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה