'ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא; חד אמר: טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין, וחד אמר: טעמא דב"ש כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין' (שבת כא,ב). ע"פ שיטת ב"ש מוכח שיש קשר לסוכות, שהרי בדר"כ יש כלל שמעלין בקודש ואין מורידין (כמו שאומרים ב"ה), ואילו הירידה בפרי החג זה דבר חריג; ממילא אם ב"ש למדו מזה סימן שיש קשר בין חנוכה וסוכות. (אף ב"ה לא חלקו ואמרו שאין קשר לסוכות, אלא אמרו שכאן יש ללכת אחרי הכלל הרגיל של מעלין בקודש, שלא חלקו שיש קשר אלא רק שזה לא מכריע לעשות שלא כרגיל). כך גם מוכח מספר החשמונאים שבחנוכה ראו קשר לסוכות: 'ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה' (מקבים ב י,ט). כיון שבחנוכה יש עניין מהותי של אור (נס המנורה והדלקת החנוכיה), נראה שגם בקשר לסוכות יש חיבור לגילוי של אור. איפה מצאנו גילוי של אור בסוכות? בבית השואבה (בשאיבת המים לניסוך המים): 'ומנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין, ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה' (משנה סוכה ה,ב-ג). כמו ששם האור היה מאיר ברבים, כך גם בחנוכיה שמים שתאיר כלפי הרבים (החוצה לרה”ר). כמו ששם המאירים הם ילדי כהונה, והפתילות הם מבגדי כהנים, כך גם חנוכה ראשי המרד היו החשמונאים הכהנים. כמו שהילדים עם כדי שמן היו שופכים למנורות כדי שיאירו, כך היה בחנוכה שמצאו כד של שמן שהאיר במנורה. לכאורה איך היה מאיר את כל החצרות שבירושלים, הרי עם כל הגודל והארה בכ"ז בפשטות אינו יכול להאיר כ"ך? אלא שאפשר שהיה בזה נס, וממילא בזה דומה להארה שדלק בנס בחנוכה. או שזה כרמז שזה היה משפיע לקדושה גדולה, שהיה מאיר באור קדושה לכל ירושלים. מה היה המיוחד שם שלכן מודגש הארת האור בירושלים? אלא שניסוך המים זה הלכה למשה מסיני, ממילא בזה מתגלה המעלה שלנו כנושאי התורה. לכן כשמביאים מים זה רומז לתורה שנמשלה במים (ב"ק פב,א), לכן אז מודגש גילוי התורה שבנו (אולי לכן מודגש המספר ארבע [ילדים, סולמות וכו'], כנגד ארבע קריאות בתורה במשך השבוע [שבת בבוקר ובמנחה, בשני ובחמישי]). לכן היתה אורה גדולה של תורה שמאירה לכל הסביבה (לכל ירושלים). (לכן גם 120 לוג שמן, כנגד הימים שמשה היה בהר סיני עד שהוריד לידנו את התורה [שהיה שלוש פעמים ארבעים יום]). לכן מובא בגמ': 'ולא היה חצר בירושלים. תנא: אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה' (סכוה נב,ב-נג,א). שחיטים מסמלים חכמה  (שמביא חכמה לתינוק), ולכן יש דעה שזהו עץ הדעת: 'ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). שזהו בוררת חיטים – מתקנת לאכילה ראויה, כמשל שמתקנת את עניין החכמה, שיהיה מכוון לרצון ה', להיפך מהקלקול של חטא עץ הדעת, שזהו גילוי של אור התורה שמאיר. גם בחנוכה מתגלה שאנו נושאי התורה, שהיוונים רצו לבטל את התורה מאתנו, שאנו נושאי התורה, ולכן ה' האיר לנו במנורה. שכן גם במנורה יש גילוי שכזה (אור תורה), כיון שנרות המנורה מכוונים לקה"ק, ששם התורה: 'דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). לכן גם על המנורה נאמר בדומה: 'אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהייתה בירושלים, הייתה משתמשת לאורה' (תנחומא “תצוה” סימן ג). ממילא יש דימוי באור שבניסוך המים לאור שבהדלקת המנורה, וזה בא לידי גילוי חזק בנס המנורה שבחנוכה, שהדגיש את השמירה שלנו על גילוי תורה בעולם. חז”ל הדגישו את יון כחושך: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). היוונים עשו הרבה דברים, אז למה מובא דווקא הגזרה של הכתיבה על קרן השור? אלא שזה מרמז שרצו היוונים לבטל את התורה מאתנו, לנתק את המשך התורה בעולם, לכן עשו פעולות של כפירה בה' בגילוי של שור, כרמז לחטא העגל, שפגם במעמד נתינת התורה. נראה שלכן גם בקרן, מעבר לכך שבקרן אפשר לכתוב, גם יש בזה רמז לביטול נשיאת שם ה' עלינו, שזה חל ע”י התפילין של ראש (שהם שם ה' שמתגלה עלינו): 'כתיב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". ותניא: ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' (חולין פט,א). שהתפילין של ראש דומה לקרן בראש, לכן גזרו לכתוב על קרן השור כפירה בה', כביטוי לנתק שלנו מנשיאתנו את שם ה' בעולם, שדבר זה (נשיאת שם ה') מתגלה ע”י התורה שאנו נושאים ומגלים בזה את רצון ה', לכן זהו החשכת העינים, שזהו חושך מהארת אור התורה. כמו שעושים חגיגות בזמן של הבאת המים לניסוך המים, כך גם בחנוכה חוגגים את הזמן שלקח להביא שמן חדש למנורה (שנעשה בזמן זה נס). ניסוך המים זה על המזבח, וכך גם כחנוכה במקביל לנס המנורה היה גם חנוכת המזבח. נראה שמדגישים ב”ש את פרי החג בחנוכה, שזה כנגד הניצחון על היוונים ונס המנורה, שהפרים הם שבעים, ופוחתים עם הזמן; ושבעים גם מזכיר את שבעים הזקנים, שהם מייצגים את התורה. כח התורה (המתגלה בזקנים) כשמתגלה במעשינו מביא לגשמים (שאם אנו חוטאים אז לא יהיה מטר וכו'), וכל העולם מקבל בזכות זה (תענית י,א); לכן השבעים פרים שהם בשביל לכפר על שבעים האומות שירדו להם גשמים (סוכה נה,ב; רש”י ד”ה 'שבעים') קשורים לגילוי תורה שקשור לשבעים זקנים (ואף בסנהדרין יש 71, שהזקן הנוסף לשבעים זה כדי שיוכלו להכריע, שלא יהיו שקולים, אבל הבסיס הוא שבעים), וכח התורה הזה מכרית את הטומאה ולכן גורם לכח הרעה שבאומות להכרת, ולכן המספר יורד כרמז לביטול הטומאה שמתגלת אצלם. לכן רמזו ב"ש על פרי החג בחנוכה, שגם ניצחנו את היוונים שזהו החלשת כח טומאתם (שמזה כוחם לנצח), שלכן התחזקנו מעליהם, וגם קשור לגילוי תורה שבאור המנורה, שמתגלה גם בגילוי של שבעים הזקנים שזהו השורש לגשמים והחלשת טומאת האומות.