"גַּם צָרִיך אֱמוּנָה בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה, וְיִהְיֶה הַדִּבּוּר דִּבּוּר אֱמֶת כְּמָה שֶׁאָמְרוּ (שַׁבָּת לא ע"א): 'נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה?'... וְעַל כֵּן צָרִיך לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה... וַאֲזַי נַעֲשֵׂית מִלְחָמָה כִּי צָרִיך לִלְחֹם עִמָּהֶם לְהוֹצִיא הַנִּיצוֹצוֹת מֵהֶם. וְזֶה פֵּרוּשׁ (דְּבָרִים כא, י): "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" וְכוּ', כִּי תֵצֵא, זֶה בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן... וְזֶהוּ 'לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך' כִּי אָז הוּא שְׁעַת מִלְחָמָה עִם הָאוֹיְבִים... וְזֶהוּ 'וּנְתָנוֹ ה' אֱלהֶיך בְּיָדֶיך', זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה"

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, רפ)

מערכת היחסים שבין האדם וחברו, איננה אלא שיקוף של מערכת היחסים שבינו ובין הקב"ה. גם זו וגם זו צריכה אמונה. גם זו וגם זו צריכה לחצות את החלל הפנוי שבין האני ובין האחר.

שני כוחות נלחמים זה בזה בתוך ליבו של אדם כשהוא חוצה גשר צר זה: כוח הפירוד וכוח החיבור.

כוח הפירוד - הינו כוח המתכנס בתוך האדם ושומר על האינטרסים שלו בלבד. זה שמוכן אפילו לשקר ולרמות על מנת להשיג את מבוקשו.

כוח החיבור - הינו כוח המבקש קשר אמיתי, על אף המחירים החיצוניים שלה. תרומה של רווח הוגן, של יושר, של נוכחות ה'. לא הרווח החיצוני, המיידי, האינטרסנטי, אלא הרווח הפנימי, האמיתי, שלפעמים רק ה' והאדם בלבד יודעים אותו ולא אף אחד אחר.

מבחוץ יכול הדבר להיראות כהפסד, אך מבפנים הרי הוא רווח בלבד. על מנת לפסוע בגשר הצר הזה, צריך להיות מוכן לשלם את המחירים החיצוניים ולקחת את הסיכון, יש צורך באמונה - 'משא ומתן באמונה'. צריך להיות מוכן לומר את האמת ללקוח בשוק, לומר את האמת לעצמך ואף לקב"ה. לדידו של המאמין הכל אחד שהרי האמת אחת היא. ה' יודע את האמת הן בשוק והן בבית המדרש. גם האדם בליבו יודע אותה.

כאשר יוצאים לחיים בחוץ, לא תמיד זוכרים את מה שה' יודע ואת מה שהלב מבין. או אז זוהי מלחמה, על כך מצטט רבי נחמן את הפסוק (דברים כא, י): "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך" ומשווה יציאה זו ליציאתו של הסוחר אל השוק. השוק יכול להיות מקום פרוע, רדוף אינטרסים וערמומי. אדם יכול בקלות לשכוח את התורה בלהט היצרים של המשא ומתן, לדלג על הדרכותיה ולהתכנס בעולם של פירוד בו הוא עומד לבדו מול העולם במלחמת הישרדות, ובמלחמה - הכל מותר.

שם בשוק, יש בלבולים, ניסיונות, טעויות, נפילות אל ה"חיצוניות". אבל ב"פנימיות המחשבה", במקום בו רק ליבו של האדם וה' יודעים, שם הכל אחד. אין פירוד. התורה והחיים שלובים זה בזה, והרווחים וההפסדים נמדדים באופן אחר, פנימי.

רבי נחמן מתאר את מערכת היחסים הלא פשוטה שבין השוק ובין בית המדרש. מערכת יחסים שצריכה להיות הרמונית ומשתפת פעולה, כמו בהסכם שבין יששכר וזבולון, כאשר החיצוניות מפרנסת את הפנימיות והפנימיות מדריכה ומכוונת את החיצוניות.

העבודה "בשוק", בחיים שמחוץ לבית המדרש, היא חשובה - יש לשמור על משא ומתן באמונה, משא ומתן נקי, ישר, אמיתי, על פי הדרכות התורה.

לדעתו של רבי נחמן, לא רק שהאדם צריך לשמור על האיזון הטוב בין השניים, החיים והתורה, אלא שאיזון זה הוא טבעי ונעשה מאליו כחלק מחוקי החיים, שהם עצמם חלק מחוקי התורה. התורה והחיים שלובים זה בזה ודווקא הניסיון להפרידם הוא המלאכותי.

מי שבאמת רוצה לחנך את גופו, מוכרח לצאת לשוק, למשא ומתן של החיים, ושם להתמודד עם אמונות אלו ולנסות ללמד את גופו את הפנימיות שלו עצמו.

שם בשוק, בודק הוא את כל מה שלמד בין כתלי בית המדרש. עתה, כשאיננו מוגן מאחורי כותלי בית המדרש, נבחנת אמונתו. עתה, נדרש הוא לשאת ולתת עם אותם אינסטינקטים חייתיים שהוא נחשף אליהם, השואלים אותו - במה אתה מאמין? במה אתה באמת בוטח? האם "נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה"?

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"