לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת תולדות

בראשית כה,כא: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא: אברבנאל: "מי הגיד לו שהייתה אשתו עקרה, ואולי שהוא העקר, והיה לו להתפלל על עצמו? ...ה' אמר לאברהם אביו 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ... גזר אומר בליבו שאשתו הייתה עקרה, שאולי רוצה ה' שהוא יוליד בנים מאשה אחרת, לא מרבקה, ולכן 'ויעתר ... לנוכח אשתו'". מסקנה ברורה.

כה,כה: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר: אברבנאל : "למה סיפר הכתוב תכונת גוף עשו ומראהו ... ולא זכר תכונת גוף יעקב? ... הפסוק הזה להתנצלות יצחק בהולדת עשו (בגיל 60 לאחר שמזג נעוריו שקט) כפי רוע טבעו (אדמוני), אמנם יעקב היה שווה המזג בלתי נוטה לאיכות זר ומופלג". עשו היה בו משהו קיצוני – ולכן תואר, יעקב היה שקט ורגיל – ולכן לא תואר במראהו ותכונותיו.

כז,ד: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת: אברבנאל: "מה ראה יצחק לברך את עשו ... (ו)אם הייתה כוונת יצחק ורצונו להשאיר ברכה קודם מותו, למה יברך עשו בלבד ויניח את יעקב בלא ברכה? ... היו לו שני בנים – עשו ויעקב, ולא פורש מפי ה' מי מהם יישב על כסא אברהם, וראה אותם בתכלית החילוף, שעשו היו יתרון טבעי להיותו בכור פטר רחם וראשית אונו, ויעקב היה לו יתרון שכלי במידותיו ובדעותיו ... כדי לסלק הספק הזה, העירוהו רעיוניו לברר זה בברכותיו ... והנה לא ראה יצחק לברך את שני בניו יחד, עשו ויעקב, לשיירשו שניהם ייעודי אברהם וברכותיו ... ושבכלל עשו וברכתו, בהיותו שורש הבית, ייטפל יעקב אחיו הצעיר ממנו, ולזה לא ברכו בפני עצמו". אם הבנתי נכון את אברבנאל יצחק רצה לפתור את הספק על ידי ניסיון הברכה, אם כך לא מובן מדוע חרד יצחק חרדה גדולה (;לג), במקום לשמוח על התרת הספק.

כז,כח: וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ: אברבנאל: "למה רצה ה' שייתן יצחק ליעקב הברכה בטעות ובשגיאה בחושבו שהוא עשו, ויותר טוב היה שיצווה ליצחק שיגרש את עשו ... ושיצחק במצוותו יברך את יעקב מדעתו ובכוונה שלימה? ... פן יתעצב הזקן ימים רבים ולא יוכל להתנחם ולא תחול בו הנבואה בעת הברכות ויתבלבל ... והשנית ... לתת איבה בין שני האחים ... לייסר בו את ישראל כשיחטאו". הכול לטובה והכל מתוכנן מראש, גם לא לפגוע ביצחק וגם לפגוע בעם ישראל לכשיחטא.

כז,מה: לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד: אברבנאל: "אם יהרוג עשו ליעקב, מי יהרוג עשו ואיך תשכל משניהם? ... אם תמיתהו יהרגוך בניו". יש גאולת דם והיא תגרום למות שניהם.

כז,מו: קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה: אברבנאל: "איך לא אמרה רבקה אמיתת הדבר ליצחק? ... רבקה לא רצתה לגלות ליצחק אמיתת הדבר ממשטמת עשו ... מפחדה שיצעק נגדה ויתרעם ממנה שהיא סבבה כל הרעה הזאת ... אבל שינתה מפני השלום". הייתי אומר על השלום הזה 'עוד שלום כזה ואבדנו'... אולי המלחמה שהייתה יוצאת בפועל, אם לא היה בורח ללבן, הייתה גדולה פי כמה משנאת הלב הזאת, שלבסוף הסתיימה באחווה ונפילה איש על צווארי אחיו: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ (לג,ד).

שבת שלום, שבת של אחווה, מזג טוב, ברכה, כבוד זוגי, אורן.