'וא"ר יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקב"ה, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: (איוב כח, כג) "אלקים הבין דרכה" וגו'. הלך אצל ים, ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום, א"ל: אין בי; שנאמר (איוב כח, יד) "תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי … אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה". חזר ואמר לפני הקב"ה: רבש"ע, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה? א"ל הקב"ה למשה: משה בדאי אתה? אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי? אמר לו הקב"ה למשה: הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר (מלאכי ג, כב) "זכרו תורת משה עבדי" וגו'' (שבת פט,א). לכאורה לא מובן מה דרשה זו באה ללמדנו? אומר תוס': 'תורה היכן היא. וא"ת וכי שטן לא היה יודע מתן תורה? וי"ל: דאמרינן במדרש: "לפניו ילך דבר" שטרדו הקב"ה למלאך המות בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל אתה נותן להם התורה? והוא שטן והוא מלאך המות כדאמרי' בפ"ק דב"ב (דף טז.). ואמרי' נמי בסנהדרין (דף כו:) תושי' שניתנה בחשאי מפני השטן' (תוס' ד"ה 'תורה'). אולם מדוע פורטו ארץ ים ותהום? בפשט זה בא לומר כמה השטן חיפש, שהתחיל בארץ (שכך היה נשמע מדברי ה' אליו שירדה לארץ), וכשלא מצא עבר לים שאינו ממש אדמה כארץ, וכשלא מצא שם עבר לתהום, אולי שם מוחבאת התורה, שכ"ך התאמץ למצוא את התורה כדי לקטרג. לכן מובן שזה נאמר לאחר הדרשה הקודמת של ריב"ל (שזהו 'ואמר ריב"ל' כחיבור המשך למקודם, שזה לא רק שהביאו עוד דרשות על מתן תורה בשמו, אלא יש קשר בין שתי הדרשות): 'ואריב"ל: בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? וכו' (שבת פח,ב). הרי שהמלאכים התנגדו להורדת התורה בשל שהיא קדושה ואינה ראויה לכאורה לבני אדם השפלים. לכן מובן שהשטן ניסה למנוע את מציאות התורה בארץ, ע"י קטרוג של העגל (כדברי המדרש בתוס'), ולכן חיפש איפה התורה נמצאת, וה' עיכבו ע"י שנצרך לחפשה. נראה שיש כאן עוד עניין שהשטן שאל איפה התורה, ורצה לקטרג שאינה ראויה להיות שם. לכן זה התגלה ע"י ארץ ים ותהום; שהנה מובא בגמ': 'והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא: מאי דכתיב (דברים ל, יב) "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא? - לא בשמים היא, שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר: לא בשמים היא, לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר: לא בשמים היא, לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים' (עירובין נה,א). בדברי אבדימי מובן שיש להתאמץ ללימוד תורה (ראה שם רש"י), בדברי רבא מובן שלומד על גאותן שאינו יכול ללמוד כראוי, ולומד זאת (גם) כים, בדברי ר"י מובן שצריך לקבוע זמן ללמוד, שלא נמצאת באנשים שרצים אחר פרנסתם ומתעלמים מהתורה כאילו אינה קיימת. כנגד זה 'ארץ' רומזת לדברי אבדימי שממקומו בארץ צריך להתאמץ לעלות לשמים ומעבר לים, ולא להסתפק בנחת במקומו בארץ, שכך לא ימצא תורה, כמו שהשטן לא מצאה בארץ. 'ים' רומז לדברי רבא שמרחיב דעתו כים (שיש בו גילוי כמו ים), הוא אינו יכול ללמוד תורת אמת, לכן גם שם לא מצאה השטן. 'תהום' רומז לדברי ר"י שגסי הרוח הסחרנים והתגרים מתעלמים מהתורה כאילו אינה קיימת (מגסותם או רדיפתם אחר פרנסתם), זהו כתהום שהוא נסתר, הוא נמצא במקומך (הוא תחתיך) אבל אתה לא רואה אותו כי הוא מכוסה, כמו שאותם אנשים מתעלמים מהתורה כאילו אינה קיימת. אולי אפשר שדרשת ריב"ל רומזת לשיטת ר"י (ששניהם חיו באותה תקופה), גסי הרוח נרמז בארץ, שהם שקועים בארציות, ולכן מלא גסות הרוח. הסחרנים הולכים לרחוק, ולכן זה כולל נסיעות בים, שזה נרמז בים. התגרים נמצאים במקומותיהם: 'תגרין – בעירן במקומן, אלא נראה ואינו נראה כדאמר לעיל' (רש"י), זהו כתהום שנמצא במקומו, וכאשר שואבים ממנו מים הוא נראה ובסתם כך אינו נראה כי הוא תחת האדמה. בסוף השטן הולך למשה, נראה שיש כאן רמז שלצערנו פעמים שאף בת"ח יש שהשטן שולט בו ומעוות את דעותיו, שמטעהו כאילו זה לשם שמים ואמת, שזהו שבא השטן למשה. אולם משה מיעט את עצמו, ולכן התורה נקראה על שמו, שזהו שכדי לזכות בתורת אמת שתתגלה על ידך יש להתדבק היטב במידת הענוה.