עיונים לשוניים - פרשת וזאת הברכה - מתיו
נכתב על ידי איתיאל, 12/10/2021
"יְחִי רְאוּבֵן וְאַל-יָמֹת, וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר".
המילה מְתים היא צורה ארכאית שמשמעותה: אנשים, גברים.
כך אנו מוצאים בפסוקים:
וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף (דברים ב, לד).
אנו מכירים גם בצירוף: מתי מעט (מעט אנשים).
גם השמות הפרטיים מתושלח ומתושאל הם צירוף צורת היחיד של "מתים" - מתוּ, ועניינם: איש השלח (חרב) ואיש הא-ל (תודה ליהודה גובני הי"ו היקר שהעמידנו על כך).
ויש כמובן להבדיל בינם למֵתים שפירושו שאינם חיים. ונתנו סימן במליצה: מֵתים שוכבים - בנקודות שוכבות (צירה), מְתים עומדים - בנקודות עומדות (שווא).
לעתים הפסוק משתמש ב"לשון נופל על לשון" ומנגיד בין מְתים למֵתים. כך אצלנו: "ואל ימות - ויהי מתיו".
גם בישעיהו מצאנו: "מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ" - האנשים, הלוחמים, יפלו בחרב - ויהפכו ל"מֵתיך" ח"ו.
ומהי כוונת הפסוק?
רש"י מפרש שהכוונה שבני השבט יעמדו במניין יחד עם שאר השבטים, ולא יחסרו מחשבון האומה בגלל מעשה ראובן. מדרש לקח טוב מוסיף על כך שזה עניין הסמיכות למילים "יחד שבטי ישראל". עוד הוא מוסיף שאף על פי שבני ראובן ירשו מעבר לירדן, בכל זאת הם ימנו יחד עם שאר השבטים ולא יווצר פילוג כאילו הם עם אחר.
לפי זה חסרה כאן אות השימוש ב' - ויהי מתיו (ב)מספר. אך מצאנו רבות שאות השימוש נשמטת. הרמב"ן מביא כדוגמה את הפסוק "לזנות בית אביה" = בבית אביה.
ה"בכור שור" מבאר שהכוונה שגיבורי החיל של ראובן שהתחייבו לצאת להילחם בכיבוש הארץ - יחזרו בשלום באותו מספר שיצאו, ולא יחסר מהם אחד.
פירוש דומה מעניין זה פירש הנצי"ב, לדבריו הכוונה לברכם שיהיו אנשים הראויים לספירה ("דבר שבמניין"), שמקפידים על חסרונם (השווה לפסוק על הכוכבים: "המוציא במספר צבאם").
הראב"ע משווה לביטוי ביעקב, אחרי מעשה שכם: "ואני מתי מספר". גם בתהלים: "בהיותם מתי מספר, כמעט וגרים בה" - משמעות הביטוי היא מעט אנשים, ומבאר הראב"ע: "כי כל דבר שיספר - הוא מעט".
אם כן, יוצא שיש כאן ברכה שלילית. כביכול מברך משה שיהיו מעטים!
לכן מבאר הראב"ע שמילת השלילה "ואל" נסובה על שני חלקי המשפט: "ואל ימות (ואל) יהי בניו מספר".
הרלב"ג גם הוא הבין ש"מתיו מספר" היינו מעט, אך פירש שלא בשלילה. אף על פי שיהיו מתיו מספר - שהשבט יהיה קטן (שהרי הוא היה מראשוני הגולים, בימי תגלת פלאסר), לא ימות ראובן ולא יכחד לגמרי. ולפי זה הו"ו משמשת לניגוד (במשמעות ויתור).
המלבי"ם ורש"ר הירש מפרשים את המילה "מתים" כאנשים חלשים, לא לוחמים. כך למשל בפסוק "ונחרם כל עיר מתים" - הכוונה לגברים שנשארו בעיר ולא יצאו למלחמה, מפני שלא היו "קרביים". לפי זה, ברכת משה היא שרק מעט מאנשיו של ראובן יהיו חלשים ושפלים, ואילו רובם יהיו גיבורי חיל מעולים.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
