זו הפרשה התשיעית בספר שמות. היא נפתחת בציווי שכל יהודי יתרום תרומה אחידה – 'מחצית השקל'. בהמשך מפורטים עוד פרטים הקשורים לבניית המשכן ולסדרי עבודתו, וכן סיפורו של חטא העגל.

השבת מוסיפים את פרשת 'פרה', העוסקת בדיני הפרה האדומה, ששימשה להיטהרות מטומאת מת.

...לאחר שבני-ישראל חטאו בחטא העגל רצה הקדוש-ברוך-הוא לכלות את כל העם, אך משה רבנו התחנן לפניו ואמר: "למה ה' יחרה אפך בעמך?". שאלתו זו של משה דורשת הסבר. וכי לא ברור למה הבורא כועס על עמו?

אלא שמשה רבנו טען שאין כאן בגידה אמיתית של העם והמרת האלוקים בתחליף בר-ערך. אילו הייתה בעגל ממשות כלשהי, היה מקום לדבר על בגידה אמיתית, אבל מאחר שהעגל אין בו שום ממשות, אין כאן אלא מעשה של שטות והבל, ולכן שאל משה – "למה יחרה אפך בעמך?".

חטא העגל בא רק משום שנכנסה בבני-ישראל רוח שטות, וממנה באו גם הדיבורים כאילו העגל הוא האלוקים אשר הוציא את בני-ישראל ממצרים. בתוך נפשם נשארו נאמנים לאלוקים, אלא שרוח שטות נכנסה בהם והסיתה אותם לעבוד עבודה זרה.

זה מה שמשה רבנו אומר לקדוש-ברוך-הוא: גם בשעת החטא בני-ישראל הם "עמך", הם נאמנים לך, וגם הם יודעים את האמת שהעגל אין בו כלום. דבריו אלה של משה רבנו הביאו את הסליחה והמחילה לעם-ישראל.

(מאת הרבי מליובאוויטש לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 402, מתוך אתר צעירי חב"ד)