על ארבעת המינים (ותנופה בקרבנות) מובא בחז"ל: ' … א"ר יוחנן: מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי: א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. א"ר יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבילא: זאת אומרת שירי מצוה מעכבין את הפורענות, שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים. ואמר רבא: וכן בלולב' (סוכה לז,ב-לח,א). חז"ל לימדו על התנופה בקרבנות שזה מביא להצלה מדברים רעים, וכן הנענועים בלולב. נראה שבכוונה כך נלמד כדי לחבר ברמז בין קרבנות וארבעת המינים. על שבעים פרי החג נאמר: 'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות; פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן?' (שם נה,ב). שבעים פרי חג הסוכות מכפרים על שבעים האומות כדי שירדו להם גשמים ('שבעים פרים – פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני, כנגד שבעים אומות, לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים' [רש"י]). הרי שגם זה מכפר על מזג האויר, אולי לכן בלימוד למדו מקרבנות ללולב (אמנם אין אלו קרבנות החג, אולם זה כעיקרון של קרבן שמכפר). נראה שלכן יש שבעים פרים כעין רמז כנגד ארבעת המינים שבהם שבעה פריטים (אתרוג, לולב, שתי ערבות ושלושה הדסים), שבהם מתגלה שאנו המנצחים בעשי"ת: 'ד"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן". הה"ד (תהלים קב, יח): "פנה אל תפלת הערער" וגו', שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם, והן אומרין נצחו ישראל, שנאמר (ש"א טו, כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". הוא שדוד אומר לישראל: אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר "נעימות בימינך נצח", הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם, שנאמר "וגם נצח ישראל". לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "ולקחתם לכם"' (ויק”ר ל,ג). לכן כעין כנגד זה יש שבעה פריטים בארבעת המינים בחג, וכפול עשר כעין רמז לעשי"ת שבו יש את הדין, וכך יוצא שבעים, וכנגד זה אנו מקריבים שבעים פרים לאומות, להראות שאנו ניצחנו אותם (ולכן מעליהם – שמשפיעים לאלו שתחתינו). אולם להבדיל מאילו ח"ו היו מנצחים אותנו, שמידת הדין עלינו היתה גוברת ומפילה אותנו ביד הגוים, הם היו מביאים עלינו חורבן. לעומתם אנו איננו כך, אלא אנו מעליהם אולם דואגים להם ורוצים בטובתם, ולכן דואגים למים שלהם, וזה נעשה ע"י שמכפרים להם בשבעים פרים, כעין שבעשי"ת ה' כיפר לנו ולכן אנו מעליהם. ע"י הנענועים אנו מראים שהכל של ה' (רוחות העולם ושמים וארץ), ולכן זה מביא קדושה וכפרה לעולם ולכן בא בזה הגנה מרעות. זהו שמובא בהמשך: 'רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה, אמר: דין גירא בעיניה דסטנא. ולאו מלתא היא משום דאתי לאיגרויי ביה' (סוכה לח,א). הנענועים בלולב משברים את כח הטומאה וכח השטן, ולכן אמר ראב"י שזה חצים בעיני השטן, כביטוי חמור להשבתת כוחו (אולם בכ"ז אין לנו לומר זאת כיון שזה יביא שהשטן יתגרה בנו חזק יותר בשל כך). (גם נראה ששבעים פרים כעין כנגד שאנו מתקנים את כל העולם [כמו שבלולב מראים שהכל של ה'], ולכן שבע כשבוע שבו נברא העולם [ואף בארבעת המינים שבע פריטים כתיקון כל העולם – כל ימי השבוע של בריאת העולם, וזה בתשרי שאז נברא העולם], כפול עשר כנגד המאמרות שבהם נברא העולם, וכך משפיעים קדושה לכל העולם, וכך מחברים קדושה גם לשבעים האומות שבעולם, ובכך מכפרים להם ומיטיבים להם בגשם). נראה שהביטוי לשבעים אומות זה בפרים, כיון שפר מרמז על אברהם, כמו שדרשו חז"ל (בקרבנות הנשיאים): '"פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר" (במדבר ז, נא), כְּנֶגֶד אַבְרָהָם כו', שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ז): "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם"' (במדבר רבה יד,ה). ממילא בפר יש יצוג של אברהם שהכניס אורחים, ובזה גם השפיע לטובה על הגוים וקרבם לה' ('"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' [סוטה י,א-ב]). כך בשבעים פרים שאנו מקריבים אנו דומים כנגד מעשי אברהם, שמשפיעים לאומות בצד החומרי (גשם, כמו הכנסת האורחים הפיזית של אברהם), ויחד עם זה אנו משפיעים קדושה בכך לכל העולם, שזה משפיע לאומות שיתקרבו לה', ששניהם (החומרי והרוחני) באים יחד. לאחר זאת יש את שמ"ע שאז מקריבים פר אחד, כרמז שאנו גוי אחד בארץ ("ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" [שמואל ב ז,כג]), כמו שאברהם היה יחידי ('"ויגד לאברם העברי" … רבי יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד' [ב”ר מב,ח]), ולכן אנו העיקר כאוהבו של המלך. נראה שגם בארבעת המינים כעין רמז להכנסת האורחים של אברהם: 'רבי מני פתח (תהלים לה, י): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב. השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף, הוי "כל עצמותי תאמרנה"' (ויק"ר ל,יד). שכך בהכנסת האורחים של אברהם היה מעשה בעין: "וישא עיניו וירא" (בראשית יח,ב), ומעשה בפה: “ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך" (ג), ומעשה בעמוד שדרה: "והוא עמד עליהם" (ח), וכמובן כל זאת עשה עם כל ליבו, שלכן פעל בעצמו ואף נתן כ"ך הרבה ובטיב איכותי (שנתן לשונות וכו'). כך בנענוע ארבעת המינים אנו כעין רומזים שאנו משפיעים המלכת ה' בכל העולם, כממשיכי אברהם אבינו ע"ה.