' … למה היו הרגלים שלשה לא פחותה ולא יותר? ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם: יציאת מצרים, ומתן תורה וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים, ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה, ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח ז' ימים ... לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו ז' ימים ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים, ואז נטבעו המצריים והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים" וגו' "אז ישיר משה", וכנגד אותם הז' ימים היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד כיום מתן תורה שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל' (אברבנאל; דברים טז). חג הסוכות שבעה ימים בשל גילוי כנגד שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, שבזה מדגישים את א"י ואת תבואותיה (שגילוי חזק של שבח הארץ זה בשבעת המינים). אולם לא מובן הרי בתורה מפורש שהטעם הוא משום הסוכות שהיו במדבר: “בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,מב-מג)? אמנם אין זו קושיא, כיון שאמנם יושבים בסוכה כנגד הסוכות במדבר, אבל הזמן נקבע ע"פ א"י, שזהו שנאמר קודם "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון" (פס' לט). שהגילוי של הזמן הוא ע"פ עניין אסיפת תבואת הארץ, ולכן השבעה ימים הם כנגד שבעת המינים שזה מדגיש את מעלת תבואת הארץ, ועל גבי זה שנקבע הזמן (של שבוע, ושל אמצע תשרי שהוא זמן האסיף) נכנס התכולה של הסוכות כנגד הסוכות שהיו במדבר, שכל זמן המדבר היה מטרתו הכנה ראויה לכניסה לארץ, ולכן זה מתגלה בהקשר לגילוי שכנגד הארץ. אולם נראה שיש בזה גם יותר עומק, שהנה כשאנו יושבים בסוכה עם כל הקושי שבדבר, יש בזה שבירת התאוות והרגלי הטבע, שכך חג סוכות הוא כנגד השחרור מהשעבוד להם (כמו שמעמיד מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת השבת והמועד' – 'חג הסוכות בימי עזרא ונחמיה'). דבר זה מתגלה בזמן הסוכות במדבר, שאם זה סוכות הגשמיות ממש, הרי בסוכות מתגלה קושי כמו שאצלנו, ואם זה כנגד ענני הכבוד הרי שהיו מדובקים בשכינה תחת ענני הכבוד, וממילא זה מתקן ומטהר את האדם מכח השכינה. גם בא"י הגשמי שבה מחובר לשכינה, כמו שמביא הב"ח ('קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' וכו' [ב"ח, על הטור או"ח סימן ר"ח]), כך שיש חיבור של הגשמי עם השכינה (מעין כמו במדבר שהיו סוכות ממש יחד עם ענני הכבוד), וזה מטהר ומקדש את האדם. לכן בחג האסיף כשאוספים מתבואת הארץ כעין מודגש ומתגלה גם הגילוי של הדימוי לתיקון וההטהרות מתאוות כמו שהיה במדבר בגילוי הסוכות. לכן ראוי לגלות כנגד זה בשבעת המינים שהם שבח הארץ, שזה מדגיש את מעלת הפירות – כדוגמה לכל הגשמי בארץ שיש בסגולתו לטהר מהתאוות וההרגלים הרעים. (ולכן זה שבעה מינים כמו שבעה ענני הכבוד [כדעה שהיו שבעה, בספרי במדבר י,לד; וכן מובא ברש"י]). לכן מובן שחז"ל דרשו כאסכתא על שבעת המינים שיעורים של הלכות שונות: '(דברים ח, ח) "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש", ואמר רב חנין: כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר. חטה לבית המנוגע' וכו' (סוכה ה,ב-ו,א). שמה העניין לרמז כך? אלא שבאו לבטא בזה ששבעת המינים קשורים לגילוי קדושה בעולם, שהם דוגמה לתיקון שיש בא"י, ולכן נרמז בזה שיעורי הלכות, לומר שכמו שההלכות מיישרות את האדם לרצון ה', כך גם פירות א"י, ובכלל מעלת א"י היא לתקן את האדם, ליישרו להיות אדם מתוקן כרצון ה'. ממילא דבר זה מתגלה גם בסוכות שבו אנו מגלים את תיקון האדם מתאוותיו והרגלי העולם, ע"י חיבור לקדושה כמתגלה בא"י ובתורה, כזמן המדבר בסוכות ובחיבור לשכינה. בנוסף יש קשר לסוכות במדבר, בשל שכל זמן המדבר היה כדי להתחבר לתורה כראוי, כדי שכך כשיכנסו לא"י התורה כבר תהיה נטועה בנו: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א). יוצא שכל הזמן שישבו בסוכות היה בשביל הכניסה לארץ בקדושה ראויה בחיבור לתורה, לקראת החזקתם בשדה ובכרם, כך שזמן המדבר קשור לתבואת א"י, ולכן הסוכות קשורות לזמן האסיף ולשבעת המינים שבהם גילוי שבח א"י בתבואותיה.