פרשת האזינו - מסרים ונבואות לישראל בשירת האזינו.

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בשירת "האזינו":

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. 

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, 

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. 

כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. 

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.......

כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. 

יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר". [דברים ל"ב, א- י"ג]

השאלות הן:

א] מה מהותה של שירת האזינו?

ב] אילו מסרים מופיעים בשירה זו - לגבי עם ישראל?

תשובות

מהותה של שירת האזינו.

שירת האזינו נחשבת לשירה פיוטית מרוממת ונשגבה – גדושת ציורים עוצמתיים  - המבטאים רגש ומחשבה.

היא מעוררת  את התפעלותם של משוררים וכאלה אשר הבנתם בשירה מקור כישרונם לאורך כל הדורות. מופיעים בה שבעים חרוזים- שירה הבנויה באומנות עילאית.

לעניות דעתי, המספר שבעים - רומז בשירה: שבעים פנים לתורה!

גם שבעים עצי התמרים באילים שבמדבר- לשם הגיעו בני ישראל במהלך נדידותיהם - כפי שכתוב:

"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם." [שמות ט"ו כ"ז]

על כך אומר הרמב"ן:

"ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. ויספר הכתוב זה , כי חנו עליהם כל שבט על מבועו , והזקנים ישבו בצילם -לשבח לאל- עליהם שהכין להם כן בארץ צייה. ועוד לרבותינו במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (הבהיר קס"א) בכתוב הזה פירוש , נפלא ענינו".

הכול תמימי דעים - כי אין עוד שירה דומה – לשירת "האזינו"- בעוז  המסרים ועומק המחשבות וציוריה. היא נחשבת גם לשירה במובן המודרני של המילה.

הרמב"ן סובר: [דברים ל"א, י"ט]: היות ישראל יאמרוה תמיד בשירה ובזמרה, לכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה"

עוד מוסיף הרמב"ן: כי הוא רואה בשירת האזינו נבואה לכל מה שיתרחש לעם ישראל - מאז ומקדם ועד היום. ומהטעם הזה נאמר:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם" [דברים ל"ב, מ"ד]

"כל"- כוללת את כל העתידות לעם ישראל- הכתיבה היא תמציתית ומרמזת על כל ההתרחשויות שיקרו לעם ישראל-בפרטי פרטים ,הרמב"ן מביע את התפעלותו כל כך מהנבואה המופיעה בשירה  ואומר:

"כי אילו הייתה השירה הזאת-מכתב אחד מן החוזים בכוכבים- שיגיד מראשית –אחרית, כן היה ראוי להאמין, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלוקים, מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום" כוונתו לדברי משה אשר היה  אבי הנביאים וצפה הכול מראש לגבי עתיד ישראל.

בהמשך טוען הרמב"ן: זוהי שירה נצחית שמהותה אמת ונאמנות היא בתחילתה מזכירה את ההיסטוריה של עם ישראל- את כל ההתרחשויות שקרו לעם במדבר ואת חסדי ה' אל עמו.- אך מרוב הטוב והעושר והנחלת ארצות גויים שה' העניק לישראל- הם מרדו בה' ופנו לעבודת כוכבים! לכן העניש אותם באמצעות מגפה ורעב, חיה רעה וחרב  ואחר כך התפזרו בגלות. וזה כבר התקיים. אך בסוף ה' ישיב נקמה לאויבים כי כל פגיעתם בעם ישראל הייתה  מתוך שנאה לקב"ה! לכן ה' ישיב להם בעונש-כנקמה בהם.

ראיתי בספר: "באר משה על התורה" : תמוה שהתורה פותחת במילה: "האזינו" בלשון נוכח- מדוע אין פניה בלשון נוכח גם אל הארץ באופן הבא: "ותשמעי הארץ", או: "ושמעי הארץ" כפי שאמר ישעיהו הנביא:

"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" [ישעיהו א, ב]? והמילה "ותשמע"- היא מרמזת על העתיד בעוד שהמילה: "ושמעי"- היא בלשון הווה?

יש כאן רמז לצדיקים שרוצים להשפיע לטובה ולהחזיר את בני הדור למוטב אך כשהם פונים אל הדור- הם נתקלים בקשיים, היות וליבם נעשה קשה כאבן מרוב עבירות ,לכן במקום לדבר אל הקליפה- אל הגוף הגשמי, יש לפנות אל שורש הנשמה וזו הכוונה במילים: "האזינו השמים ואדברה" שורש הנשמה- מכונה בשם "שמים" וממילא "תשמע הארץ"- היינו האדם הגשמי.

לכן, השמים והארץ           - הם גוף ונשמה, כמו שנאמר [מסכת סנהדרין צ"א, ב']

שהשמים היא הנשמה והגוף הוא הארץ- והורה לנו הכתוב: כי ניתן לדבר אל הנשמה בלשון נוכח: "האזינו השמים" ואז: "ותשמע הארץ"- כלומר  ואז ממילא בעתיד גם הגוף ישמע. וכול זה ניתן לצדיקים- מורי הדור- בהוראת משה רבינו ולפי זה מתברר דיוק נוסף, שלגבי השמים נאמר:"ואדברה"-  שזוהי לשון קשה ולגבי הארץ נאמר: "אמרי פי"- בלשון רכה, אל הנשמה פונים בלשון מחייבת יותר וקשה, אך אל הגוף הגשמי פונים בלשון רכה יותר.

מסרים לעם ישראל.

נאמר בשירה: "כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ".

בספר: "פנינים משלחן הגר"א על התורה" מתואר: כי הגאון רבי חיים מוולוז'ין היה מתקשה בהסבר של התנא - דבי אליהו רבה [פ"א] : האומר שאחת ממידותיו של ה' היא המידה: "השמח בחלקו" מה יש לומר על ה' שהוא שמח בחלקו?- הרי  לה' הארץ ומלואה?- עניין  זה  שאל את הגאון אליהו מוילנא ועל כך השיב הגאון אליהו מוילנא: הכוונה שהקב"ה שמח בעם ישראל בכל המצבים שהם נמצאים ,גם אם פעמים קורה שהם יורדים ממדרגתם הרוחנית. גם אז הוא שוכן בתוכם  כשהם נתונים בטומאתם ,  אינו עוזבם ואינו נוטשם - אלוקים שמח בחלקו בכך שבחר את עם ישראל  לנצח. לא ייטוש אותם ולא יחליפם בעם אחר.

רש"ר מסביר:  לעומת עמים אחרים, עם ישראל נעשה לעם ,טרם ירשו את ארץ ישראל ,הארץ כבר נבנתה קודם על ידי עמים אחרים .תפקיד בני ישראל היה לשמור על עיבוד האדמה ועל בניין הערים שהיו שם. וכל זה מהטעם שעם ישראל הוא עם ה'!- הוא נרכש על ידי ה' ועם הפיכתו לעם- הוא ייעשה לחלקו של ה'.

רש"י מפרש: מיהו עמו?

הכוונה ליעקב- השלישי באבות- המשולש  בשלוש זכויות- אבי אביו, זכות אביו, וזכותו- הרי שלושה-כחבל הזה שהוא עשוי בשלושה  גדילים - הוא ובניו  קיבלו נחלה ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשיו בן יצחק.

הצדיק  רבי משה מקוברין מסביר: סגולתו של חבל עבות - שהוא שזור ממספר של חוטים וגם אם נפגם אחד החוטים, אין הדבר פוגם בחוזק הכללי של החבל והנמשל כאשר עם ישראל מלוכדים כאיש אחד-וכל ישראל ערבים זה לזה - אין האויב יכול לנצחם!

 נאמר עוד:

"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן;

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ". 

הרש"ר מסביר: כי ה' בכוונה הוליך את עם ישראל במדבר- מקום של שממה   ללא ישוב ושדות מרעה - מקום המשולל מכל גירוי חיצוני, כי  רק שם אפשר לשוב לפנימיות , שם הוא שרוי עם ה' מבחינה רוחנית וזאת בניגוד לעמים אחרים אשר מחפשים את הנאתם הגשמית , אך במדבר ה' מצפה מעם ישראל - שכל יחיד ויחיד יבנה את חייו על בסיס הערכים הפנימים בלבד!

ה' מסובב ומקיף את עם ישראל מכל צד כחומת מגן וכך מספק לו את ההגנה הרצויה  והמילה: "יְבוֹנְנֵהוּ"- הכוונה - לאחר שעם ישראל יתחזק מבחינה פנימית ה' ילמדהו דעת - כדי שיבין את התורה.

רש"י מסביר: ה' הוליך את בני ישראל במדבר ,במקום יללת תנים ובנות יענה, וגם במקום כה שומם  נמשכו אחר האמונה בה' ולא אמרו למשה: כיצד נצא לדרך של מדבר?-  כדרך שאמר הנביא ירמיהו בדברי שבח לעם ישראל:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִיךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.." [ ירמיהו ב, ב]

 על המילה: "יְבוֹנְנֵהוּ"- הכוונה לתורה הנקראת גם בינה כמו שנאמר: "כי היא חכמתכם ובינתכם"

המילים:" יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ".   מבטאות את דאגת ה' השומר  על עם ישראל כאדם השומר   על בבת עינו.

במסכת אבות נאמר :" חמשה קניינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן, תורה קניין אחד, שמים וארץ קניין אחד, אברהם קניין אחד, ישראל קניין אחד, בית המקדש קניין אחד". [מסכת אבות ו', י']

 לקראת סיום הפרשה נאמר:

"וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל".

 [דברים  ל"ב, מ"ה]

על כך אומר הגאון מוילנא: שכל התורה נכללת בשירה זו ושקולה גם  כנגד עשרת הדיברות.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי שירת האזינו  כוללת בתוכה את כל עשרת הדיברות- ואת כל הנבואות  על עם ישראל- לדורות- וכן את המסר החשוב: כי עם ישראל הוא עם נבחר ה'- אלוקים הוציאם ממצרים  והוליכם במדבר- כדי שיתרכזו בפנימיותם ולא יהיו נתונים להשפעות חיצוניות- ושם ה' הגן עליהם מפני חיות רעות.

ויפים וחשובים  דברי משה:

"שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:  אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ". 

הערה:* ציורים על הפרשה ניתן לראות "בראי התנ"ך "