דבר תורה  לאור המקדש

פרשת ניצבים - פרשת המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

בפירוש 'דעת זקנים מבעלי התוספות' (שמות כה ה) מובא מדרש, האומר, "הבריח התיכון היה ממקלו של יעקב, ככתוב: 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה'. והביאו למצרים, וכשיצאו העלוהו עמהם". כך גם מובא ברבנו בחיי על התורה בתחילת פרשת תרומה.

            שאלה היא: מה המיוחד במקלו של יעקב, שדווקא הוא שנבחר להיות בריח כללי לקרשי המשכן?

            - דומה, שבאו חז"ל ללמדנו, את כוחה של האמונה.

            שכן, קרשי המשכן – עצי שיטים עומדים - הם משל ודוגמא לישראל, העומדים ניצבים סביב התורה המונחת בארון. הם המקיפים את השכינה כמשרתי ה' המחכים לעשות את רצונו ומצוותיו.

ראה שמות רבה (לג, ד): "אתה מוצא: כל מה שברא הקב"ה למעלן - ברא למטן… למעלן (ישעיה ו) – 'שרפים עומדים ממעל לו', למטן – 'עצי שטים עומדים'", הווה אומר, עצי המשכן - משל הם למלאכי מרום המקיפים את כסא הכבוד. כך גם ישראל דומים למלאכי השרת. ראה שמות רבה (טו ו): "דימה הקב"ה את ישראל למלאכים: במלאכים נאמר (ישעיה ו): 'שרפים עומדים ממעל לו', ובישראל נאמר (דברים כט): 'אתם נצבים היום כולכם'".