chiddush logo

האם מצווה לחזור בתשובה

נכתב על ידי גל גל, 1/9/2021

 בס''ד                            פרשת ניצבים: האם מצווה לחזור בתשובה

פתיחה


בפרשת השבוע מסופר על הברית שכורת הקב''ה עם ישראל לפני הכניסה לארץ. כפי שכותבת התורה (כט, ט - י), במעמד הברית השתתפו כולם, מראשי השבטים והזקנים עד שואבי המים וחוטבי העצים. כמו שראינו בעבר (ניצבים שנה ב') פרשני התורה התקשו בביאור דבריה, הרי בעם ישראל לא היו חוטבי עצים ושואבי מים, אם כן  אל מי התכוונה כאשר כתבה שדיברו אליהם?


א. רש''י (ד''ה מחוטב) פירש, שכמו שבימי יהושע כרתו הגבעונים ברית עם ישראל במרמה, ויהושע נתנם לחוטבי עצים ושואבי מים כך גם בימי משה באו מיושבי כנען לא רק לכרות ברית, אלא להתגייר. מכיוון שהצליחו לרמות את משה ווהתגיירו, הם השתתפו במעמד הברית אך בתור חוטבי עצים ושואבי מים כעונש על רמאותם.


ב. הרמב''ן (ד''ה והזכיר) חלק על רש''י, וסבר שלא רימו את משה כפי שרימו את יהושע, אלא שהיו כנענים שבאו להתגייר ומשה לא קיבלם, אלא הפך אותם לשואבי מים וחוטבי עצים. אלא אם הם לא התגיירו מדוע עמדו בברית לפני ה'? נראה שהרמב''ן סובר, שאין הכוונה שהם נכללים בברית, אלא שמציאותית הם התלוו לעם ישראל לכן הזכירו אותם, ובלשונו:


''וחוטבי עצים ושואבי מים. ורבותינו אמרו שבאו קצת כנענים בימי משה כדרך שבאו בימי יהושע ונתנם חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמשכן ה'. ואין הכונה לומר שרימו אותו, אבל באו אליו להשלים עמו, כי כן המשפט כאשר ביארנו, ללמדך שבאו אצל משה ולא קבלם. כלומר שלא יכלו לרמותו לכרות להם ברית, אבל עשאם חוטבי עצים ושואבי מים.''


חלק מהברית כולל בין השאר עונשים למקרה שעם ישראל לא יעמוד בהתחייבות כאשר נראה שהעונש המשמעותי ביותר הוא הגלות מארץ ישראל. אמנם, ממשיכה התורה וכותבת שבסופו של תהליך עם ישראל ישוב אל ה' אלוקיו, וכן ישוב בעקבות כך אל ארצו. בעקבות פסוקים אלו  ויום כיפור המתקרב נעסוק בביאור הפסוקים, האם יש מצווה לחזור בתשובה, ופרטי התשובה.


בביאור הפסוק


כאמור, התורה כותבת שעם ישראל אמור לשוב אל ה' אלוקיו ואל ארצו, גם אם הוא יהיה נידח בכל קצוות העולם. דנו הראשונים כיצד לפרש את הפסוק, והאם ניתן ללמוד ממנו גם הוראות הלכתיות:


א. הסמ''ק (מצווה נג) למד מפסוקים אלו, שיש מצווה מהתורה לחזור בתשובה (ועל אף שמהתורה משמע שמדובר בסיפור דברים, צריך לומר שיש בו גם הוראה הלכתית). ב. מדברי הרמב''ם (תשובה ז, ה) עולה שחלק והבין שלא מדובר במצווה ובהוראה הלכתית, אלא במעין נבואה לאחרית הימים.


ביאור דעת הרמב''ם


גם הרמב''ן  כסמ"ק סבר שיש מצווה לחזור בתשובה, ולמד זאת  מהפסוק 'כי המצווה אשר אנכי מצווך היום לא נפלאית היא ממך'' -  וכן כתבו רבינו יונה ועוד מספר ראשונים. הרמב''ם לעומת זאת, לא מנה את מצוות התשובה, אלא רק את מצוות הוודוי על החטא. מדוע? נחלקו האחרונים:


א. חלק מהאחרונים כתבו, שאכן לדעת הרמב''ם אין מצווה לחזור בתשובה. בטעם הדבר ביאר הרב קוק (משפט כהן קכח), שהחזרה בתשובה היא חסד מאת ה', משום כך אין עניין להפוך אותה למצווה מחייבת, אחרת היא מאבדת את מימד החסד שבה. טעם נוסף הביא הרב קאפח (תשובה ז, ה) שהתשובה היא השלב המקדים למצוות הווידוי ('הכשר מצווה), לכן לא שייך למנות אותה כמצווה.


טעם שלישי בביאור הרמב''ם כתב המשך חכמה (דברים לא, יז), שלא שייך לצוות על התשובה, כיוון שמטרת התשובה בעצם להורות על חזרה לדרך הישר, אבל הרי מראש מצווים על המצוות ''וכי מי שאכל שום יאכל עוד שום?!'' רק על הווידוי, שהוא חרטה על המעשים שנעשו בעבר, שייך לצוות במצווה מיוחדת, ובלשונו:


''נתבונן דשם תשובה כפי מה שמורה שמה, איך נחשבת למצווה שישוב מכסלו ולא יחטא עוד, הלא בלא זו המצווה, מצווה ועומד לבלי לעבור על מצוות ה'! וכי בשביל שעבר ושנה בה הותרה לו?! אלא שמצוות התשובה, אשר על זה צריך מצווה פרטית, הוא שאם חטא ועוזב את חטאו, מצוה להתוודות ולהגיד לפני ה' יתברך כי יודע שחטא ומבקש כפרה[1].''


ב. אפשרות אחרת בפרשנות הרמב''ם העלו חלק מהאחרונים, שאכן גם לדעתו יש מצווה לעשות תשובה, אלא שהיא תלויה בווידוי. דהיינו, כשם כשנותנים גט צריך שנתינתו תתבצע בצורה מסויימת, כך גם במצוות התשובה, היא חלה רק כאשר החוטא מתוודה על חטאו, משום כך הרמב''ם מנה דין זה, אבל למעשה גם הוא סובר שיש מצווה בעצם התשובה.

עונש בית דין


בין אם יש מצוות תשובה ובין אם לאו, כפי שכותבת הגמרא במסכת יומא (פה ע''ב - פו ע''א), מעלתה של התשובה שיכולה למחוק העוונות שנעשו. בניגוד לכך, הגמרא במסכת מכות (יג ע''א) כותבת בשם רבי עקיבא, שבמקרה בו אדם חטא וצריך לקבל עונש בבית דין של מטה, אין חזרה בתשובה פוטרת אותו מהעונש .


לא זו בלבד, כאשר דן החוות יאיר (סי' עט) בשאלה האם גר שגזל בעוד היותו גוי חייב מיתה (וככל גוי שגזל וחייב מיתה אפילו על גזל של שווה פרוטה), כתב שיתכן שאין מועילה לו העובדה שהתגייר כדי להצילו, כיוון שגם אם היה גוזל בהיותו יהודי, תשובה לא תועיל לפוטרו מעונש בידי אדם. ומדוע יש הבדל בין עונש בידי אדם לעונש בידי שמים? נחלקו האחרונים:


מחלוקת האחרונים


א. החיד''א (שו''ת טוב עין סי' ו', ד''ה ועל) כתב לתרץ, שאכן מעיקר הדין היה מקום לפתור את החוזר בתשובה ממלקות. הסיבה שבכל זאת מכים את החוטא היא, שלא ניתן להאמין לו שאכן חזר בתשובה שלמה, שהרי וודאי שכל אדם שחטא וצריך להיענש, יאמר שחזר בתשובה כדי להתחמק מעונש המוות או המלקות.


ב. המבי''ט (שער התשובה פרק ב') באפשרות הראשונה שהעלה חלוק על דברי החיד''א וסבר, שמאמינים לכל חוטא ששב בתשובה שלמה. בטעם הדבר שבכל זאת עליו לקבל עונש, שהעונש בא להשלים את הכפרה, כשם שכותבת הגמרא במסכת יומא, שהמחלל שם שמיים, בשביל להתנקות לגמרי מחטאו, צריך לקבל ייסורים, ובלשונו:


''ולכן הייתה התשובה כוללת לכל העונות קלים וחמורים, כי היא הגורמת לאדם שיקרא צדיק ואחריה מקבל העונש בעונות החמורים, ולזה אינה מספקת התשובה לסלק מעליו עונש בית דין מלקות או מיתת בית דין, כי גם שחזר בתשובה בווידוי ונחשב צדיק צריך הוא לקבל עונשו.''


ג. גישה שלישית עולה מדברי הרמב''ם (מורה נבוכים ג, מא), שממנה משמע שאחת הסיבות המרכזיות להענשת החוטא היא הרתעה ומניעת מעשים נוספים מעין אלו בחברה, 'והנשמעים יראו וייראו'. משום כך כאשר יש עבירה שקל לבצעה, העונש עליה יהיה חמור יותר כדי להרתיע. על בסיס אותו עיקרון, אם חוטא יידע שניתן לחזור בתשובה ולהימלט מהעונש, ממילא יהיה לו קל לחטוא.


גם החוות יאיר (סי' קמא) צידד בשיטה זו, ומשום כך כאשר דן בשאלה האם על קהילה להעניש אדם ששתה יין נסך, סבר שיש להענישו למרות שבעקבות כך יתרחק מהדרך עוד יותר, כיוון שההשפעה החברתית השלילית שתגרם כשיראו שאדם חוטא, חמורה יותר מהתרחקותו של אדם אחד מהדרך[2] (ועיין בדף לפרשת ניצבים שנה א').


השלכה הלכתית


השלכה הלכתית למחלוקת תהיה במקרה בו יודעים שאדם חזר בתשובה, למשל באמצעות נביא או פוליגרף (מכונת אמת). לפי סברת החיד''א שהסיבה שמענישים את החוטא כי לא יודעים אם אכן חזר בתשובה, במקרה זה אכן אותו חוטא שחזר בתשובה ייפטר מעונש. לעומת זאת לפי דעת המבי''ט, גם במקרה זה יש להעניש את החוטא על מנת להשלים את כפרתו.


יש להוסיף ולהעיר, שבמקרה בו אין עונש קבוע מראש מהתורה (כמו ארבעים מלקות), הפוסקים התחשבו פעמים רבות בחזרה בתשובה. למשל כפי שראינו בעבר (נשא שנה ד'), דנו הפוסקים האם כהן שרצח יכול לשאת כפיו. שיטת הרמ''א (קכח, לה), השיטה המקילה ביותר סוברת, שגם אם כהן רצח במזיד, במקרה בו חזר בתשובה רשאי לשאת כפיו ''שלא לנעול דלת בפניו''.


עיר הנידחת


עד כה ראינו כנקודת הנחה שחזרה בתשובה אינה מבטלת עונשי בית דין. חריגה לדין מוצאים בדברי הרמב''ם  (עבודה זרה ד, ו) שכתב, שעיר הנידחת (דהיינו שכל תושביה הוסתו לעבוד עבודה זרה), יכולה לחזור בתשובה ולהימלט מעונש החרבתה. הראב''ד חלק וסבר שלאחר התראה אי אפשר להימלט מהעונש, ובביאור דעת הרמב''ם נאמרו מספר אפשרויות:


א. הכסף משנה (שם) ביאר, שלמעשה אין הבדל בין עונש עיר הנידחת לשאר עונשים, וגם בה לא מועילה תשובה לאחר שהתחייבו מיתה. הסיבה שבעיר הנידחת מועילה תשובה היא, שכאשר שולחים שני תלמידי חכמים להתריע בעיר, אין הכוונה להתרעה גמורה שמחייבת מיתה, שהרי לא מתריעים כל אחד באופן פרטי, אלא תוכחה כללית.


ב. הרוגוצ'ובר (פרשת וירא עמ' עד) חלק וסבר, שאכן לאחר התרעה תשובה כבר לא מועילה לפטור ממוות. התשובה שמועילה לפטור ממיתה ושאליה מתכוון הרמב''ם היא, לשאר אנשי העיר - הילדים והנשים שנענשים בעוון עובדי העבודה זרה. לגבם, כיוון שלא חטאו ונהרגים רק בעקבות כך שהעיר מוגדרת כעיר הנידחת, לאחר שחזרו בתשובה כבר לא חייבים מיתה, ובלשונו:


''ארדה נא ואראה וגו'. מכאן למד רבינו הרמב''ם ז''ל בהלכות עבודה זרה דתחילה מתרים בהם לתשובה, ואם עשו תשובה אז אותן שעבדו עבודה זרה נסקלין, והשאר, כגון הנשים והטף ושאר העיר תשאר. אבל אם לא עשו תשובה, אז הווי עיר הנידחת וכולם נהרגים והעיר תשרף וכן שללה.''


ג. אפשרות שלישית אפשרית יש בדברי הרבי מלובביץ', שלקח את דברי הרוגוצ'ובר צעד אחד קדימה. בעוד שהרוגוצ'ובר סבר שהתשובה מועילה רק לנשים ולילדים שבעיר, לדעת הרבי מלובביץ' התשובה במקרה זה מועילה לפטור את כולם ממוות. בטעם הדבר נימק, שעונשה של עיר הנידחת נובע מכך שציבור חטא - ומשום כך כולם נהרגים ושללם נשרף. אך, כאשר הציבור חוזר בתשובה, כבר אין מעמדו כציבור שחטא בעבודה זרה, אלא כאוסף של פרטים, וממילא העונש בטל, אך אין זה משום שהתשובה מבטלת את העונש. ובלשונו: 


''ולכן מובן, שההלכה ״אם חזרו ועשו תשובה, מוטב״ אינה סותרת לכלל ״חייבי מיתות בית דין, אם עשו תשובה, אין בית דין של מטה מוחלין להן״ – כי תשובתם של אנשי עיר הנדחת אינה מבטלת את עונשם, אלא היא מבטלת את עצם מציאותם כ״ציבור יושבי העיר״, ואז מתבטל העונש מאליו.''


שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...



[1] עם כל זאת יש להוסיף, שיש שכתבו שלמרות שבשאר השנה אין לדעת הרמב''ם חובה לשוב בתשובה, הרי שביום כיפור יש, כפי שכותב הרמב''ם בהלכות תשובה (ב, ז). ונראה שאין הדברים מוכרחים. הרמב''ם כתב שיום הכיפורים יום תשובה ''לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה'', ואין זה אומר שיש מצווה לחזור בתשובה, אלא שכיוון שנתנו יום מיוחד לחזור בתשובה, יהיה זה מעין עיוות מוסרי לא לחזור.

[2] בין השאר הביאו סוברי גישה זו ראייה לדבריהם מדברי הגמרא (יבמות צ ע''ב) הכותבת, שבשביל להרתיע את הציבור, חכמים הרגו מישהו שרכב על סוס בשבת, למרות שמדובר באיסור דרבנן בלבד. עם כל זאת, נראה שאין מכאן ראייה מוחלטת ואפשר לתפוס אחרת את הסיבה שמענישים חוטא, ויתכן שגם שאר הגישות מסכימות שבמקרים קיצוניים של פריצת גדר יש להעניש מעבר למגיע בחוק.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה