"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך" (דברים ל,א-ה). 'תניא, ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן. גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר (שמואל א ב, כז) "הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים" וגו'. גלו לבבל שכינה עמהן, שנאמר (ישעיהו מג, יד) "למענכם שלחתי בבלה". ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר (דברים ל, ג) "ושב ה' אלקיך את שבותך", והשיב לא נאמר, אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות' (מגילה כט,א). מאהבתו של הקב"ה אותנו הוא כביכול שורה אתנו בגלות, וכשנחזור יחזור עמנו; לכאורה זה ברור, שהרי שורה בחו"ל בגללנו, אז מה החידוש שכשנחזור הוא יחזור אתנו ולא ישאר שם? בפשטות זה בא לומר ששב עמנו ממש, שגם כשאנו נגאלים ועולים לארץ קמעא קמעא לא ימהר לעזבנו כדי לחזור לארץ הקדושה, אלא יעלה אתנו ממש כל פעם עוד ועוד מהשכינה עד הגאולה השלמה. עוד בפשטות הביאו פס' לגלות מצרים ולגלות בבל אבל לא לגלות אדום, ולכן מביא רשב"י פס' שהקב"ה יעלה עמנו בגאולה, וממילא משמע מזה שבגלות אדום גם נמצא בגלותנו (ומה שלא נאמר במפורש כאחרים שנמצא עמנו בגלות, אולי בא לומר שגלות אדום הכי קשה וארוכה ולכן כאילו שהשגחת ה' מסתתרת בו, שלא נראית, ולכן כעין רק לעתיד יובן כמה שה' היה עמנו). אולי אפשר שיש בזה משום הסבר לעניין של אהבת ה' אותנו, שמדוע ה' אוהבנו כ"ך עד שנמצא עמנו בגלות? זה משום שאנו מייצגים את הקב"ה וממילא השכינה שהיא גילוי ה' תלויה בישראל, ולכן מהצד המהותי השראת השכינה קשורה לבנ"י, ולכן כשבנ"י בגלות – שבנ"י בפחיתות אז גם השראת השכינה בפחיתות, ולכן שכינת ה' עמנו בגלות שמצטמצמת מגילויה בשלמותה. שזה מהצד העקרוני, ויחד עם זה חל אהבת ה' אותנו, שהרי אנו המגלים את שכינתו בעולם, ולכן לא עוזבנו בגלות חלילה למען מעלת כבוד השכינה אלא יורד אתנו, שזהו כבודו – שמתכבד באהבתו אותנו. לכן כשבנ"י חוזרים בגאולה זה לא רק שהקב"ה שב עמנו שהכוונה שלא נשאר בגלות (שזה ברור), אלא שכינתו גודלת ביותר יחד עם חזרתם של בנ"י לא"י. לכן מודגש ששב עמנו מבין הגלויות, שכמו שמעלתנו עולה בכך שאנו משתחררים מעול הגלות כך גם מעלת שכינת ה' עולה יחד עמנו. לכן הלימוד הוא מהשינוי "ושב" במקום "והשיב", שההבדל הוא באותיות ה"א ויו"ד, שזה כרומז למלחמת עמלק שנאמר בה שם ה' י'ה, וזה קשור לעתיד לבא: "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז); '"ויאמר משה" – "כי יד על כס י'ה", ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא, ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח", זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח", (תהלים שם) "וערים נתשת אבד זכרם המה" מהו אומר אחריו "וה' לעולם ישב" הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו שלם' (רש"י). הרי שהמלחמה של עמלק בבנ"י היא בעצם מלחמה נגד ה', כיון שבנ"י מייצגים את הקב"ה בעולם. לכן בגאולה יש גילוי ה', שזה ההיפך מהמלחמה נגדנו והגלות שבזה פוחת כבוד ישראל וממילא כבוד השכינה, שפוחת גילוי שכינתו של ה' בעולם שנראה כאילו כביכול אין כאן מקומו ח"ו. לכן כששב כביכול הוא עצמו שב עמנו, שהשכינה חוזרת לגילויה הראויה. לכן נחסרות האותיות של שם ה' י'ה שרמז על הפחתת כבוד ה', ונעשה "ושב ה'". אולי לכן ממשיכה הגמ': ' ... (יחזקאל יא, טז) "ואהי להם למקדש מעט" אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל; ור"א אמר: זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים צ, א) "ה' מעון אתה היית לנו"? אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהלים כו, ח) "ה' אהבתי מעון ביתך" הואי גריסנא בבי כנישתא. תניא ר"א הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י, שנאמר (ירמיהו מו, יח) "כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא"; והלא דברים ק"ו: ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכ"ו'. שבפשטות זה הובא כאגב שדובר על השכינה בגלות אז הביאו איפה היא, שזה בביה"כ בבבל וכהמשך לזה הביאו על ביה"כ ובהמ"ד בחו"ל (וכן דובר על חו"ל ושכינה אז הביאו על ביה"כ בחו"ל, שזהו בחו"ל ובבהי"כ וביה"מ שורה השכינה). אולם אולי כרמז דרשו על גילוי שכינה שזהו שביה"כ ובית הרב הוא כעין דוגמה של המקדש (מקדש מעט), כיון שבהם בנ"י מגלים את גילוי ה' בעולם ולכן זהו גילוי של שכינת ה' בעולם כמקדש מעט. לכן גם ביה"כ וביהמ"ד קשורים לא"י (שלכן יעלו ויקבעו בא"י לעתיד) בשל מהות תפקידם בגילוי השכינה, ואע"פ שזה בחו"ל יש בו קשר לא"י במהות השכינה שבו, שזהו השכינה שמתגלה בחו"ל שה' עמנו בגלות (אמנם לא כביה"כ המסויים בהוצל ונהרדעא שבהם השכינה שורה ממש חזק כמובא שם בגמ' ששאלו היכן השכינה נמצאת... ). שכל זה קשור במהות של בנ"י לגלות גילוי ה' בעולם, שלכן ה' עמנו בגלות מאהבתו אותנו, שאנו מגלים את גילוי ה' גם בחו"ל בעיקר בביה"כ וביה"מ, אמנם לא במעלה גדולה כמו בא"י, אבל בכ"ז קשורים לשכינה. אבל כשחוזרים לא"י זה הרבה הרבה יותר גילוי שכינה ולכן מעלה גדולה בהרבה, ולכן יש דגש מיוחד שהקב"ה שב עמנו מבין הגלויות , שגילויו ושכינתו מתעלה ביותר יחד עם חזרתנו, ולכן גם גילויו לנו בחזרתנו מתחזק יותר, שמתחזקת גילוי אהבתו אותנו (שהרי מתגלה אז מהותנו בצורה חזקה יותר, ולכן ה' בהתאם מראה אהבה גדולה יותר), שלכן גם מגן עלינו ועוזר לנו יותר.