"וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה... וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

(דברים ד, כז-כט)

הקושי בפסוק כט' בולט: הפסוק פותח בלשון רבים - "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם", ועובר ללשון יחיד - "וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".

"מאור ושמש" (רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין היה רב ומקובל, מגדולי אדמור"י תנועת החסידות. נודע בכינוי "מאור ושמש", על שם ספרו) מקדים להסבר מעבר זה בין רבים ליחיד דברים על חשיבות התפילה. כך הוא כותב:

"ונראה לי, דהנה האדם מחויב לזכך את עצמו בהזדככות גדול. אבל עיקר הזדככות הוא - על ידי תפילה בכוונה. והוא העיקר עבדות בדורות הללו - שיהיה התפילה ביראה ואהבה רבה, ועל ידי זה יוכל לבוא לידי מעלות גדולות ורמות ולידי מדרגות גדולות... אבל העיקר הוא להתפלל עם הציבור דווקא, הגם שמתפללים במהירות או באריכות - מחויב לדחוק את עצמו להתפלל דווקא בציבור ולא ביחידות, ואז יוכל לבוא לידי מדרגות גדולות. והנה הגם שמתפללים אלף אנשים ביחד בציבור - מכל מקום אינו דומה תפלת זה האדם לזה האדם, שכל אחד מוצא אלקותו יתברך לפי כוונתו והכנתו שעשה קודם התפילה".

לדברי "מאור ושמש", עיקר הזיכוך שאדם מחויב לזכך את עצמו הוא על ידי תפילה בכוונה, והוא מביא שיש שתי דרגות באיכות התפילה:

דרגה ראשונה - יש דווקא חשיבות במיוחד לתפילה עם הציבור: "הגם שמתפללים במהירות או באריכות - מחויב לדחוק את עצמו להתפלל דווקא בציבור ולא ביחידות, ואז יוכל לבוא לידי מדרגות גדולות".

דרגה שנייה - אמנם גם כאשר מתפללים אנשים רבים יחד בציבור, אינה דומה תפילה של אדם אחד לתפילה של חברו שנמצאים יחד עם הציבור. ההבדלים נובעים מן ההכנות שעשה כל אחד מהם לפני התפילה: "שכל אחד מוצא אלקותו יתברך לפי כוונתו והכנתו שעשה קודם התפילה".

על פי הדברים האלה ממשיך "מאור ושמש" ומבאר את המעבר בין לשון רבים ללשון יחיד בפסוק כט':

"ונבוא אל ביאור הכתובים: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" - דהיינו בציבור, לכן נכתב לשון רבים "וּבִקַּשְׁתֶּם", וסיים "וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" הכל בלשון יחיד - כי כל אחד מוצא אלקותו יתברך לפי הזדככותו ולפי הכנתו כנ"ל".

הפנייה אל ה' היא בציבור לכן כתוב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" בלשון רבים. אבל, כאמור, גם בתפילה בציבור יש הבדל בין יחיד ליחיד, ולכן הפסוק ממשיך בלשון יחיד: "וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" - "כי כל אחד מוצא אלקותו יתברך לפי הזדככותו ולפי הכנתו".

הציבור כולו מבקש את ה' יחד, אך כל יחיד מן הציבור משיג ומוצא אלקותו יתברך לפי הזדככותו ולפי הכנתו.

הרב כרמיאל כהן, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il