"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל... וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ... וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם... וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף..."

(דברים א, א-לד)

בפרשת השבוע, פרשת דברים, מוכיח משה רבינו את ישראל קודם כניסתם אל הארץ. תוכחתו של משה עוסקת בחטא המרגלים, המובא בפרשתנו, ואילו חטא העגל נידון בפרשות הבאות.

מדוע מוכיח משה רבינו את הציבור בתחילה על חטא המרגלים, אף שמבחינה היסטורית קדם לו חטא העגל? נראה כי יודע משה רבינו שהחטא החמור הינו - החטא שהורס את המרקם החברתי והמפריד את החברה לרסיסים, ועל כן, קודם הכניסה לארץ - חשוב לעורר את הציבור בראש ובראשונה לעניין חטא המרגלים.

בימי בין המצרים, חשוב להדגיש נושא אותו מעלה ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל "משך חכמה" (בשלח): "בהתבונן בדרכי התורה נראה כי במצוות שמעיות כמו: עבודת גילולים (עבודה זרה) ועריות יש כרת וסקילה ושאר מיתות ומלקות. לא כן בנימוסיות ומידות, כמו: מחלוקת, לשון הרע, רכילות, גזל - אין מלקות".

ה"משך חכמה" טוען כי ישנן מצוות שהינן "שמעיות", כגון: עבודה זרה ועריות, שעל דינים אלו ישנם עונשים חמורים ביותר, כגון: כרת, סקילה ושאר מיתות בית דין. אולם לא כן במצוות הקשורות למידות ונימוסי האדם, הן המצוות ה"שכליות", כגון: לשון הרע, רכילות וגזל - אין מתחייב האדם במלקות. וניתן היה להסיק מכך כי חמורות המצוות אותן הגדיר ה"משך חכמה" כ'שמעיות', מאלה ה'שכליות' המובנות לכל.

ממשיך ה"משך חכמה" ומבאר כי לא תמיד נידון כך הדבר (שם): "אולם, זה דווקא ביחיד העושה, אבל אם הציבור נשחתין בזה - מצאנו להיפך בירושלמי דפאה (טז, א): דורו של דוד כולן צדיקים היו, ועל ידי שהיה להן דילטורין (בעלי לשון הרע) - היו יוצאין במלחמה והיו נופלין... אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה להן דילטוריא (לשון הרע) - היו יורדין למלחמה ונוצחין".

כאשר עובר היחיד עבירה בפני עצמו - חמורה העבירה ה'שמעית' מזו הפשוטה, אולם כאשר נשחת הציבור כולו, דווקא המצוות ה'שכליות' הקשורות למידות ונימוסי האדם - חמורות הן מאלו ה'שמעיות'. כך היה דין דורו של דוד, שאף שצדיקים היו - נפלו במלחמה מתוך שהייתה בהם רכילות, אולם דורו של אחאב, אף שרשעים היו - ניצחו במלחמותיהם מתוך שהיו מאוחדים.

כאשר שונאים הציבור אלו את אלו, מוציאים לשון הרע זה על זה והורסים את מרקם החיים החברתי - אין החברה יכולה להתקיים, שכן מושחת הציבור ברבדים הנימוסיים. על כן, חמורה שנאת חינם משאר העבירות.

ממשיך ה"משך חכמה" ומבאר (שם): "ולכן מצאנו שעל העגל, שהיה החטא בעבודת גילולים - מחל הקב"ה להם ונתרצה להם, אבל על המרגלים - שהיה לשון הרע וכפיות טובה - לא מחל להם".

מהי משמעות דבריו של ה"משך חכמה"?

חטא העגל, הנראה בעיננו כחמור יותר - נסלח לעם ישראל, אולם חטא המרגלים לא נסלח, ובסיבתו התעכבו ישראל במדבר ארבעים שנה. סיבת הדבר נובעת משני הגורמים חמורים שהיו בחטא המרגלים, לשון הרע וכפיות טובה.

ציבור המקולקל במידותיו - חמור דינו יותר מציבור העובד עבודה זרה.

הרב ישראל רוזנברג, מהאתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" - www.ybm.org.il