כתר התורה ,לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל ואהרון הכהן בן יוכבד זצל
נכתב על ידי izik28, 9/7/2021
בסד
ד"ת לפרשת מטות מסעי לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל ואהרון הכהן בן יוכבד זצ"ל
כתר התורה
---------------------------------------------------
אם נעיין במסעות בני ישראל בין שלל מקומות חנייתם את המקום" רימון פרץ"
"ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ " המדרש מסביר," בני ישראל הגיעו אל רימון פרץ מרתמה, והמשיכו במסעם ללבנה. בתרגום המיוחס ליונתן תרגם את שם המקום "רוּמָנָא דְמַתְקֵיף פֵּירוֹי", שפירושו רימונים - שחזקים פירותיו." מה שמחבר אותנו לפרי הרימון ,המדרש מסביר,"הרימון הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח' ח'). לכן הוא הובא על ידי המרגלים כהוכחה לטובה של ארץ ישראל "ואשכול ענבים... ומן הרמנים ומן התאנים" (במדבר י"ג כ"ג). בניגוד לארץ נושבת מתואר המדבר כמקום שאין בו רימון, "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון".
בניגוד לעצי פרי אחרים הרי שברימון אין ויכוח לגבי זיהויו והמפרשים אף לא טרחו לבארו." אך ננסה בכל זאת לתהות על קנקנו .
המדרש ממשיך ומסביר," המבנה החיצוני והפנימי של פרי הרימון הפכו אותו לסמל בתחומים שונים. הרימון מסמל ברכה בגלל מספר הגרגירים הגדול שבו ולכן הוא עולה על שולחננו בראש השנה כאחד מן ה"סימנים" בברכה של "ירבו זכויותינו כרימון". בגלל יופיו הרימון מסמל את הרעיה: "כפֶלֵח הָרִמּוֹן רַקָתֵךְ" (שיר השירים ד', ג') "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵס רִמּוֹנִים" (שיר השירים ד', י"ג)." ננסה לבאר את פסוקים אלו המדרש מסביר" . על מה מרמזת מילת "רקתך", מדוע פונה אליה הכותב בגוף שני, את מי הוא רואה מולו? נתבונן בדברים, גימטריה של המילה "רקתך" היא 720. שבע מאות ועשרים הוא מספר מיוחד, בספר יצירה פ"ד ט"ז נאמר כי "שש אבנים בונות שבע מאות ועשרים בתים", כלומר משש אותיות תיבת בראשית ניתן לבנות שבע מאות ועשרים צירופים, נמצא כי לפי אבחנה זו, הכתוב לא מדבר באישה מסויימת בשר ודם, אלא בכלל מעשה הבריאה, כלומר המילה "רקתך" מצביעה על שולי הכתר, כי כאשר נניח כתר על ראשו של אדם, רקתו תמצא בשולי הכתר, נמצא כי מילת "רקתך" הוא שם נרדף למעשה בראשית, כי כל מעשה בראשית נתון למרותו של ספירת הכתר, הוא אור אינסוף ברוך הוא, לכן מכונה כאן מעשה בראשית בכינוי "רקתך", כי מעשה בראשית נמשל לרקת אדם, שהיא מתחת לכתר, וגם נמצאת בצידי הראש... כפלח" גימטריה "חלק", רומז על כך שנשמת אדם חלק אלוה ממעל, גם מילת "כפלח" גימטריה "חקל" שהיא בארמית שדה, כלומר כפלח הרימון רקתך פירושו כי כל הבריאה כולה, על כל פרטיה ודקדוקיה היא רק חלק קטן, כמו קרן זויות ביחס לאינסוף ברוך הוא" מה שמחבר אותנו לפ"ס" שלחייך פרדס רימונים" שלחיך". "עתה יתקרב אל הגן הנעול ומהלל כל הנמצא בו. שנמצאו בו פירות הטובים למאכל והם פרדס רמונים, והטובים לריח כפרים עם נרדים. ר"ל כמו שראינו בקרבנות שהיה ענינם להתמיד שכינת ה' בתוך עמו, והיה יחוסם אל שכינת הקדש, כיחוס המאכל והריח אל שכינת הנפש בגויה, כמ"ש בכוזרי. והיו הקרבנות ציור המאכל כמ"ש קרבני לחמי לאשי, שע"י הרוחני הנפרד מנפש החי והצומח בהתחבר עמהם מחשבת וכונת נפש הקדושה היו מכון לשכינת האלהות, והקטורת היה ציור הריח והיה המאכל ציור העבודה הגופניית והריח ציור ההשגה האלהית, כן צייר בגן הזה שנמצאו בו דברים למאכל. שהם פרדס רמונים. הרמון רומז לתרי"ג מצות כמספר גרעיני הרמון, והם הלחם סעודתא דמלכא קדישא, עם כל פרי מגדים שכולל יתר האזהרות והסייגים וכדומה, ונגד הריח נמצא בו דברים לריח, שהם כפרים עם נרדים וכו', והם י' מינים כדוגמת עשרה מינים הרוחנים שהיו בקטורת סמים חוץ מן החלבנה שאין לו מקום במליצת השיר הזה אשר הרעיה כולה יפה ומום אין בה,"
הרימון המסמל כאמור את תר"יג המצות אותם קיבלנו מסיני ,בני ישראל חנו בחניה זו ה16 במספר כדי להזכיר להם את מעמד הר סיני , לבל נשכח אותו בחיי היום יום שלנו במהלך מסעותינו בחיים,אנו בני האדם זכינו לקבל צלם אלקים כנוזכר בפ"ס" וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם." המלבים מפרש" "ויברא אלהים". כבר התבאר שכל בריאה היא יש מאין, ואמר בבריאת המים ויברא אלהים את התנינים, שזה מצד נפשם, שא"א להארץ להוציא נפשות כמש"ש. ובבריאת היבשה אמר ויעש אלהים שכבר ברא נפשות החיים רק עשאם וגמרם בברואי היבשה, אמנם נפש האדם אינו ממין נפשות החיים, כי היא כאצולה ממקום קדוש, לכן אמר בו ויברא אלהים שהוא הוצאת נפשו יש מאין שעדן לא היה כמוה בכל מ"ב, אבל מ"ש נעשה אדם לשון עשי' הוא על גופו ונפש חיה שבו שנתלה בכח החומר שיפול עליה עשיה כמו שיפול לשון עשיה על נפש חית הארץ, יען שהוא מעולה מנפש חית הים, וכן נפש חיה שבאדם מעולה מכל נפש חיה במה שיש בו שכל ותבונה ובחירה וחפשית במעשיו, ויפול עליו לשון עשיה. ויחס עשיה זו לעצמו עם כל מ"ב יחד בלשון רבים נעשה. אבל פה ידבר מהוצאת נשמתו האלהית אמר ויברא. וגם מצד נשמתו נברא בצלם ומבאר בצלם אלהים ברא אותו, שכבר בארנו ששם אלהים הבא בכל מ"ב יציין הכחות האלהיים השופעת בכל הבריאה ונותנת גבול וקצב וכח משוער לכל עולם ולכל בריה, והוא האלהות שהוא נפש העולמות כולם ומצויר עם העולם כנפש המחיה את הגויה, כן נתן נפש האלהית שהוא חלק מעצמותו ית' בעולם הזה הקטן מכוון בצלם ובדפוס האלהית שהוא נפש העולם הגדול, אבל לא תמצא בשום מקום שיאמר בצלם ה', כי שם הויה מורה על עצמותו ית' ולא יצדק לשון צלם רק ע"ש אלהים שמציין איך הוא נפש העולם, שמצד זה האדם הוא הצל שאור האלהי השופע בכל הבריאה יחזור ממנו באור חוזר מלמטה למעלה, כמו שיפלש הירח אור השמש והוא צלם של השמש, ר"ל צלו ומגיה אור באור חוזר, ויען שהאדם נברא בצד אחד להיות קיים באיש מצד נשמתו, ומצד גופו נברא להיות קיים במין, אמר מצד שנברא להיות קיים באיש שבצלם אלהים ברא אותו, ומצד שנברא להיות קיים במין, אמר זכר ונקבה ברא אותם:" ,
את רימון מעטר כתר הוא כתר הרימון ,הרמון מעטר כידוע ספרי תורה , התורה אותה אנו לומדים היא הכתר שבראש כל לומד תורה , אותו כתר אותו היה לובש הכהן הגדול במקדש הוא ציץ נזר הקודש " עָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ ל-ה'. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה. וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'. " להלן הסבר לגבי אות וציץ נזר הקודש" הרמב"ם מתאר את דרך כתיבת האותיות שבציץ, כך: והאותיות בולטות לפניו, חופר את האותיות מאחריו, והוא מדובק על השעווה, עד שבולט. והוא נקוב בשני קצותיו..' הראב"ד (בהשגות) כותב על דברים אלו 'אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחוריו עד שהאותיות בולטות מלפניו..' יש מפרשים שכתבו שהרמב"ם והראב"ד אינם חולקים. אך לפי הבנת הראב"ד מסתבר, שלפי הרמב"ם כתיבת האותיות צריכה להיות בחפירה אחת, בסוג של כתיבה 'במקשה אחת'. לעומת זאת לפי הראב"ד יש לבצע כתיבה על ידי סיתות.
בברייתא בתלמוד מובא כי בסידור האותיות השם הקדוש יופיע בשורה העליונה, ובשורה התחתונה יופיע 'קדש ל'. המורכבות בגישה זו בכך שהיא יוצרת שינוי בסדר המילים שהיה צריך להיות 'קדש להשם' ובו המילה קודש קודמת לשם המפורש. לכן הפרשנים מסבירים שהמילה 'קדש ל' הייתה כתובה בתחילת השורה התחתונה, ובכך נוצר גוון מסוים בו המילה קודש קודמת לשם המפורש.
לעומת זאת כבר בברייתא מובאת דעה שהכיתוב נמצא באותו שורה, ולפי העדויות כך למעשה נהגו בבית המקדש. בספר שמות נכתב אודות הציץ: "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'". הכוונה כאן לפי המפרשים היא שהציץ נועד לכפר על הקרבת הקורבנות שהוקרבו בטומאה. "
אם נזכור זאת בעת לימוד תורתנו במיוחד ואנו נמצאים בראש חודש אב בו נפטר אהרון הכהן שהיה רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ,נלך בדרכו , נזכה להפיכת ימים אלו לימי שמחה בבנין המקדש וחזרת הכתרים בשעת מתן תורה .חודש טוב!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
