'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). העולם בנוי על התורה (שלזה נברא כדי שנתקנו לגילוי שם ה' בעולם), ולכן העולם לא היה שלם ביצירתו עד מתן תורה. אולם כיון שבנ"י חטאו בעגל היה בזה קלקול למתן תורה, ולכן כשנאמרה הסליחה ביוה"כ על העגל באה יחד עם זה מצוות המשכן, כעין תיקון לחסרון שנעשה בשל העגל למעמד של מתן תורה (ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “תרומה"). כך שהמשכן הוא כהמשך מתן תורה (ולכן במשכן ה' המשיך להעביר את התורה למשה, את פרטי התורה [לר"י] או שוב את הכללים [לר"ע], כעין דוגמה של כח מתן תורה). במשכן יש חיבור לתורה, שמרכזו הוא קה"ק ששם הארון עם הלוחות שנתנו במתן תורה, כהמשכו. לכן כמו שהעולם היה תלוי במתן תורה, שזהו יסודו לתיקון עולם, כך גם בדומה היה המשכן. לכן יש דימוי בין המשכן לבריאה: '"אלה פקודי המשכן”. זה שאמר הכתוב: "ה' אהבתי מעון ביתך” (תהל' כו ח). זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי: זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך” (שמו' טו יז). אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמ' כו ז). בשני, "יהי רקיע”, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים”, ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם" (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: "יקוו המים”. ובמשכן כתיב: "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת" וגו' "ונתת שמה מים" (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מאורות ברקיע השמים”. ובמשכן כתיב: "ועשית מנורת זהב" (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף”. ובמשכן, כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן, "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה”) (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי, "יכולו השמים והארץ”. ובמשכן כתיב: "ותכל כל עבודת”. בבריאת העולם כתיב: "ויברך אלקים”. ובמשכן כתיב: "ויברך אותם משה”. בבריאת העולם כתיב: "ויכל אלקים”. ובמשכן כתיב: "ויהי ביום כלות" (במדב' ז א). בבריאת העולם כתיב: "ויקדש אותו”. ובמשכן כתיב: "וימשח אותו ויקדש אותו" (שם). ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ? אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל, דכתיב: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דבר' ל יט), אף משכן עדות לישראל, שנאמר: "אלה פקודי המשכן משכן העדות”. לכך נאמר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" וגו'' (תנחומא “פקודי” סימן ב). ששניהם מעידים על ישראל לקיום מצוות, ששניהם קשורים למתן תורה, וממילא גם בעומק קשורים זה בזה (שזהו שהעבודה היא אחת מרגלי העולם [אבות א,ב], שמעמיד את העולם). נראה שלכן מסיים התנחומא: 'ולמה משכן משכן שני פעמים? אמר רבי שמואל: שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים: חרבן ראשון, וחרבן שני. ולפיכך אמר משכן שני פעמים. דבר אחר: משכן העדות, עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כה ח). לכך כתיב משכן העדות, שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל. דבר אחר: משכן העדות שהעיד להם לישראל, שאם יהיו כופרין בו ולא ישמרו מצוותיו וחוקותיו, שיתמשכן שני פעמים, כמו שפרשנו לעיל, שהשוה עשיית המשכן לבריאת שמים וארץ. וכמו משכן העדות, כך אמר, "העדותי בכם היום”. וכן עשה התראה הנביא בשמים כשכפרו ישראל בהקדוש ברוך הוא, ואמר: "שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר בנים גדלתי ורוממתי" וגו' (ישעיה א ב). כלומר, כמו שהעדותי בפניכם ואתם עדים על ישראל שלא יכפרו בי, שמעו כי אני גדלתים ורוממתים והם פשעו בי' (שם). נראה ששלושת הפירושים רומזים יחד בעומקם לדברנו, שהמשכן הוא כהמשך למעמד שהיו במעמד מתן תורה, ולכן הוא מעיד שנסלח על העגל, ויחד עם זה הוא גם דומה לשמים וארץ שמעידים עלינו בקשרנו למצוות, כיון שהוא כמו מתן תורה שקשור לקיום שמים וארץ (ולכן מדמים בין עדות שמים וארץ על התורה, ועדות המשכן, כעין שמתן תורה הוא בסיס לשמים וארץ ולכן הם מעידים על קיום התורה, ולכן גם המשכן שהוא כהמשך מתן תורה קשור לעדות השמים והארץ), וכשיחטאו הוא יחרב, מעין שבמתן תורה כשחטאו נשברו הלוחות, שכך כשחוטאים אינם ראויים למעמד של המשכן, שהוא כעין תיקון וחזרה למעמד של מתן תורה בלא החטא (ולכן נחרב כמו שבירת הלחות). חורבן הבית קשור לי"ז בתמוז שאז הובקעה העיר (שבעקבות ההשתלטות על העיר גם החריבו את המקדש), וכן י"ז בתמוז קשור גם לשבירת הלוחות, ויש את ט' באב שבו נגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ, וכן בו נחרב הבית (משנה תענית ד,ו). מקום קיום התורה הוא בא"י, שכאן עיקר התורה (ספרי "עקב", מג) ולכן אי כניסה לארץ (בעקבות חטא המרגלים) זה כביטול כח התורה, כעין כמו בשבירת הלוחות, לכן קשורים זה בזה לכן תאריכים אלו של שבירת הלוחות בשל העגל ושל גזרה שלא יכנסו לארץ, קשורים בביטול כח התורה, ולכן בהם יש גזרה של פגיעה במקדש, שמתחיל בי"ז בהבקעת העיר ומסתיימת בחורבן הבית ממש בט' באב (וזהו עומק דרשת חז”ל שה' אמר: '... אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות' וכו' [תענית כט,א], שהבכיה שלא להכנס לארץ קשורה לבכי על החורבן, שזה קשור בזה). בעגל חטאו בשלושת העברות החמורות, רצח – שהרגו את חור, ועבדו ע"ז – העגל, ופרצו בעריות (רש"י. שמות לב,ו). לכן כשחטאו בשלושת אלו בבית ראשון, בא החורבן (יומא ט,ב), כיון שעכשיו חזרו לקלקול כמו בחטא העגל, כך שהמשכן שבא בכח התשובה על חטא העגל לא ראוי להתקיים, ולכן נחרב הבית (שהוא המשך המשכן), שבזמן גזרת המרגלים זה כעין העלה שוב את העגל, שמתבטל כח התורה (וכן הדר בחו”ל כעין עובד ע”ז [כתובות קי,ב], כך שמזכיר את חטא העגל), ולכן בט' באב התגלגל כעין חטא העגל ונחרב הבית. בבית שני חטאו בשנאת חינם, שגם זה ההיפך ממתן תורה שהיה דווקא באחדות: 'גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו", נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת – הרי השעה שאתן להם את תורתי' (פרק השלום), לכן גם זה קשור לביטול כח מתן תורה, ולכן בזמן זה הובקעה העיר כנגד שבירת הלוחות, וכן נחרב הבית ב-ט' באב בשל כך, שב-ט' באב זה כנגד גזרת אי כניסה לארץ, ולכן בו זה החורבן ממש – ביטול לכח ישוב הארץ, שהאויב כבש לגמרי. גם רק בא"י יש דין של קהל – מעמד חשוב של רבים, ולכן בזמן של פגיעה בא"י בו מתגלה בחוזק פגיעה באחדות הקהל, ולכן בו חל העונש הגדול על השנאת חינם (שפוגם באחדות). בנוסף לכך שהיתה פגיעה בתורה בחטא המרגלים (באי כניסה לארץ), ולכן זה הזכיר את חטא העגל שנשתברו הלוחות, ולכן זהו כהמשכו, ולכן כמו שבעגל חטאו בשלושת העברות, כך גם בשנאת חינם שהיא שקולה כנגדם (יומא שם) זה מעלה את זכר החטאים ההם, ולכן נחרב הבית בשני. נראה שפריצת החומות בי"ז בתמוז היתה דווקא בבית שני ולא בראשון (שהוא ב-ט' תמוז), כיון שבראשון היה ממש את החטאים כמו של העגל, ולכן אם היה נעשה ביום של שבירת הלוחות, אז מידת הדין של העגל היתה חזקה ביותר, ולכן הוקדם ביותר משבוע קודם כדי לחצוץ בין הזמנים, כדי שלא תעלה מידת הדין שמתגלה נגד המקדש עוד יותר חזק עד שתשמיד את בנ”י והעולם כולו, כמו ביטול כח מתן תורה שהעמיד את העולם (והמקדש המשכו). אבל בבית שני שלא חטאו בשלושתם (אלא בשנאת חינם ששקול כנגדם), לא ממש עולה אז מידת הדין כהשוואה גמורה לעגל, ולכן אז באה באותו היום (י"ז בתמוז) פריצת החומות בלי השמדת ישראל כמו שהיה יכול לקרות בחטא העגל אלמלי משה עמד וביקש רחמים גדולים. (וכן החורבן עצמו לא בא בזמן שבירת הלוחות, כדי שלא להעלות מידי את מידת הדין של העגל, אלא בזמן של חטא המרגלים שמזכיר את העגל, שאז מידת הדין מתגלה כעין העונש במרגלים, שיגלו זמנית מהארץ יחד עם החורבן [אמנם גם בעגל וגם במרגלים ה' רצה להשמיד את ישראל, אולם בעגל נסלח ולא נענשו, כך שנשאר העיקרון של עונש ההשמדה, ולכן מידת הדין יכלה לדרוש דין השמדה ממש כמו בדין העגל. ואילו במרגלים נענשו באי כניסה לארץ, כך שיש גילוי לעונש של גלות, ולכן מתגלה גם כאן דין גלות, שכך באמת נענשו עם החורבן, שגם גלו. ועוד שבחורבן הבית זה כעין פגיעה במתן תורה שהמשכן בא בכפרתו, ולכן עם חורבנו מתגלה יותר מידת הדין שיש בעגל, של השמדה, ואילו במרגלים זה לא דימוי גמור, ולכן לא עולה הדין כמותו ממש להשמדה]). יהי רצון שיבנה ביהמ"ק במהרה בימנו, אמן.