"ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה" (דברים ב,ט). "ויאמר ה' (אל משה) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה", וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה (במדבר כה, יז) "צרור את המדינים והכיתם אותם", מואבים עצמן לא כל שכן?! אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית' (ב"ק לח,א-ב). ה' אמר למשה שלא להילחם עם מואב כי תצא מהם רות המואביה, אז מדוע בגמ' מביאים גם את נעמה העמונית, שהיא לא קשורה לכאן? עונה תוס': '… ואע"פ שמזכיר ב' פרידות, על עמון לא אצטריך אלא משום מואב' (תוס' ד"ה 'מואבים'), שעמון בעצם הובאו רק כדרך אגב למואב (וראה עוד הסבר בגור אריה על התורה). במה זכו עמון ומואב שיצאו מהן רות ונעמה שיהיו חלק משושלת מלכות בית דוד? אולי זהו שאומרת הגמ' את שתיהן יחד, כדי לרמז שזה משהו שקשור בשתי האומות האלו יחד, ומהו הדבר? נראה שזה מרומז בפס': “ ... כי לבני לוט נתתי את ער ירשה" שיש כאן קשר ללוט, ולכן זה מתגלה בבני העמים שיוצאים ממנו שזוכים להתדבק במלכות בית דוד. לוט היה דבוק באברהם, שהלך עם אברהם לא"י, שזה כעין מרומז בפס', שמדבר על ירושת ארץ (שבני לוט קיבלו). בפס' שנאמר על הליכת אברהם לא"י יחד עם לוט נאמר: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען" (בראשית יב,א-ה). מדוע חוזרת התורה על הליכת לוט, שאומרת "וילך אתו לוט", ושוב חוזרת "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו"? אולי באה התורה לרמז שלוט מצידו בא ללכת עם אברהם, וגם אברהם רצה שלוט יבוא אתו, לכן נאמר פעם שלוט הלך עם אברהם, ופעם שאברהם לקח את לוט, שזה שני הצדדים. מדוע אברהם רצה שלוט ילך אתו? בפס' השני לא רק נאמר שאברהם לקח את לוט, אלא גם יחוסו: “ ואת לוט בן אחיו". והנה נאמר על אחיו – הרן, שבזמן שאברהם הושלך לכבשן האש באור כשדים: '… הרן קאים פלוג, אמר: מה נפשך, אם נצח אברהם, אנא אמר: מן דאברהם אנא, ואם נצח נמרוד, אנא אמר: דנמרוד אנא. כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרין ליה: דמאן את? אמר להון: מן אברהם אנא. נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, הה"ד (שם יב) "וימת הרן על פני תרח" וגו'' (ב"ר לח,יג). יוצא שהרן מת על קידוש השם, שהזדהה עם אברהם נגד הע"ז. לכן נראה שגם בנו, לוט, היה קשור להתנגדות לע"ז, ולכן אברהם לקח אותו כעזר. אולי לכן בפס' נאמר: “ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען", ודרשו חז"ל: '"ואת הנפש אשר עשו בחרן". אמר רבי אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר ואת הנפש אשר עשו? אלא אלו הגרים שגיירו. ואם כן שגיירו למה אמר עשו? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו, כאלו בראו' (ב"ר לט,יד). שבפס' שאברהם לקח את לוט, גם נאמר שלקח את הגרים, לרמז שלוט גם קשור לזה. בפס' הראשון נאמר שלוט הלך עם אברהם, שזה מרצונו, ונאמר: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט", אולי מרמז שלוט הלך עם אברהם כעין ע"פ צו ה' ללכת לא"י, כמו אברהם, שלכן לוט מרצונו בא עם אברהם (ולכן כאן לא הודגש שהוא בן אחיו של אברהם, כיון שיש בזה מעלה לו פרטית, שהוא הולך עם אברהם ע"פ צו ה' ללכת). קודם לכן נאמר שה' אומר לאברהם שילך לא"י, ויקבל שפע ברכות, וישפיע על הגוים. ממילא יוצא שלוט היה שותף בהשפעה של המלכת ה' בעולם, להפיץ את שם ה' בעולם כולו. לכן ראוי שיצא מצאצאיו מי שידבק במלכות בית דוד, שאחת מתפקידה הראשיים זה להילחם, שזה גם לכבוש את א"י, כמו שבאו אברהם ולוט לא"י, וכן להשפיע גילוי שם ה' בעולם, כמו שנאמר על כסא שלמה ודוד: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" (דה"י א כט,כג), שכסא המלכות הוא ככסא ה', כיון שמגלה את מלכות ה' בעולם. דבר זה יגיע לשיאו לעתיד לבא, בבא המשיח, שבכל העולם תתגלה מלכות ה', שזה קשור למלכות דוד, משיח בן דוד. לכן כיון שבלוט התגלה דברים אלו של ישוב א"י וגילוי שם ה', ועוד דרך גוי (לוט) כגילוי באומות, ראוי שיהיה קשור למלכות דוד שבאה לתקן את העולם כולו לה', שגם הגוים יאמינו בה' כראוי.